מה יש באמונה שגרם למי ששרד את התופת לבחור בה מחדש?
כתבת מגזין אישית של תהילה צ'קול, שורדת טבח ניר עוז, הבוחנת את כוחה של האמונה הדתית בקרב שורדי שבי חמאס. הכתבה משלבת סיפורים אישיים של חטופים ששמרו מצוות בשבי (קידוש, צום, תפילה) עם הנרטיב האישי של הכותבת, ששרדה משום שנשארה בבית אמה בשבת. המסר המרכזי: האמונה היא כוח הישרדותי ומפלט בתופת.
כתבת מגזין אישית מאת תהילה צ'קול, שורדת טבח 7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז, הבוחנת את כוחה של האמונה הדתית כגורם הישרדותי ומשמעותי בקרב שורדי שבי חמאס. הכתבה משלבת סיפורים אישיים של חטופים ששמרו מצוות בתנאים בלתי אפשריים: אגם ברגר שכתבה בשבי 'בדרך אמונה בחרתי, ובדרך אמונה שבתי' ושמרה כשרות ושבת; בר קופרשטיין שצם עם חבריו בתשעה באב במנהרה ושימש כחזן; אוהד בן עמי ואלקנה בוחבוט שקיימו קבלת שבת עם קידוש על מים; ורום ברסלבסקי שסירב לאסלם באומרו 'אני יהודי, אני אחזור כיהודי או אמות כיהודי'. במקביל, הכותבת משתפת בניס האישי שלה: היא תכננה לחזור לקיבוץ ניר עוז באותה שבת, אך אמה הפצירה בה לא לחלל שבת ולהישאר. היא הקשיבה, וכך ניצלה מהטבח שבו ארבעה מחניכיה נחטפו ומכרים רבים נרצחו. המסר המרכזי של הכתבה הוא שהאמונה אינה רק נחמה אלא כוח הישרדותי שמאפשר לאדם למצוא אור גם בחשוך הגדול ביותר. הכתבה מסתיימת במשפט: 'איפה שנגמר השכל, מתחילה האמונה'.