לאן נעלמו כל הפחים ביפן - ואיך הרחובות בכל זאת נקיים?
ביפן כמעט ואין פחי אשפה ציבוריים, אך הרחובות נותרים נקיים הודות לשילוב של נורמות חברתיות, חינוך ציבורי ומדיניות עירונית מכוונת. התופעה, שהחלה לאחר פיגוע הגז בסארין ב-1995, ממשיכה גם בשל עלויות תחזוקה ועידוד הפרדת פסולת בבית. תיירים רבים מתקשים להשליך אשפה ומביעים תסכול.
ביפן כמעט ואין פחי אשפה ציבוריים, אך הרחובות נותרים נקיים הודות לשילוב של נורמות חברתיות, חינוך ציבורי ומדיניות עירונית מכוונת. התופעה החלה לאחר פיגוע הגז בסארין במרץ 1995, אז חברי כת אום שינריקיו ריססו גז בשלוש תחנות מטרו בטוקיו, גרמו למותם של 14 אנשים ולפציעתם של אלפים. כאמצעי זהירות, הרשויות סתמו או הסירו פחי אשפה ציבוריים. שלושה עשורים לאחר מכן, הפחים עדיין לא חזרו. הסיבות: עלויות תחזוקה גבוהות, השלכת פסולת ביתית לפחים ציבוריים, ומדיניות מכוונת לעודד אנשים לקחת את הזבל הביתה. בקיוטו, מספר הפחים קוצץ ביותר מחצי מאז 2011. הנורמה החברתית meiwaku o kakenai – הימנעות מהטרדת אחרים – תורמת לניקיון. גם ההרגל שלא לאכול תוך כדי הליכה מפחית פסולת מחוץ לבית. התיירים הרבים, מעל 42 מיליון בשנה שעברה, מתקשים להשליך אשפה ומביעים תסכול. בתחנות רכבת יש פחים שקופים בפיקוח, ובתחנת שינג'וקו החלו להשתמש ברובוטים מנקים.