בחזרה לשטעטל
כתבת תחקיר על התנהלות עיריית בני-ברק כמיקרוקוסמוס של פוליטיקה חרדית: ערימות זבל, חולדות, צריכת חשמל חריגה, גירעון ענק והעסקת 219 עובדים מעל גיל 67, בהם שלושה מעל גיל 90. הכותב טוען כי השיטה הפוליטית החרדית, המבוססת על סחיטת הקופה הציבורית וחלוקת שלל בין חסידויות, מהווה תצוגה מקדימה לעתיד ישראל.
כתבת תחקיר של עמיחי אתאלי מציגה את בני-ברק כתצוגה מקדימה של ישראל תחת ניהול פוליטי חרדי. העיר, המתוארת כצפופה בישראל והשישית בעולם, סובלת מערימות זבל ברחובות, חולדות, כבלי חשמל פיראטיים ובנייה לא חוקית. נתוני צריכת החשמל שלה לקמ"ר הם הגבוהים בישראל. בעירייה מועסקים 219 עובדים מעל גיל 67, בהם 22 מעל 70, שמונה מעל 80 ושלושה מעל 90, בעלות של כ-40 מיליון שקל בשנה. עובד בן 69 מרוויח כ-76 אלף שקל בחודש. חבר המועצה יעקב וידר, האופוזיציה היחידה, מתאר שיטת בחירות ברוטציה מוסכמת בין חסידויות ללא תחרות אמיתית, שבה ראש העיר נבחר ברוב דמוי צפון-קוריאה. וידר טוען כי העירייה מחולקת כשלל בין קבוצות, וכי יש חשד לאספקת חשמל חינם למקורבים. הכותב קובע כי השיטה הפוליטית החרדית, המבוססת על סחיטת הקופה הציבורית וחוסר תכנון ארוך טווח, מהווה מודל אזהרה לעתיד המדינה כולה. תגובת העירייה טוענת כי רוב העובדים אינם בגיל פרישה, וכי צריכת החשמל נובעת מריבוי מוסדות חינוך.