לא יעזור בית דין

גיל ברינגר מעיד במשפטו של ח"כ דוד ביטן ומנתח את הקשר הבלתי נפרד בין המשפט לפוליטיקה בישראל. הוא מתאר את הנוהל האוסר על שופטים מועמדים להיפגש עם פוליטיקאים, ומראה כיצד הוא לא כובד בפועל. ברינגר מקשר בין פרשת אלאור אזריה, תפילת יום הכיפורים בהפרדה ומשפט נתניהו כדי להדגים כיצד ההקשר הציבורי משפיע על ההליכים המשפטיים.

גיל ברינגר, לשעבר יועצה של שרת המשפטים איילת שקד, העיד השבוע במשפטו של ח"כ דוד ביטן בבית המשפט המחוזי בלוד. ברינגר זומן כעד הגנה במשפט המתנהל זה שנתיים וחצי נגד ביטן. בעדותו, הוא התמודד עם טענת הפרקליטות כי פגישתו של ביטן עם מועמד למשרת קאדי הייתה פסולה, תוך הסתמכות על נוהל משנת 2017 של נשיאת העליון המנוחה מרים נאור, שאסר על שופטים מכהנים המועמדים לקידום להיפגש עם חברי הכנסת או שרים החברים בוועדה לבחירת שופטים. ברינגר טוען כי הנוהל לא כובד מעולם בפועל, ומתאר כיצד נאלץ לארגן פגישות חשאיות בין שופטים מועמדים לפוליטיקאים במקומות מסתור, כולל דירה ברמת-גן עם מפתחות בארון החשמל. הוא מנתח את הקשר הבלתי נפרד בין המשפט לפוליטיקה בישראל, תוך שהוא מצטט שלוש דוגמאות עכשוויות: תפילת יום הכיפורים בהפרדה בגן מאיר בתל-אביב, שהפכה משנויה במחלוקת למקובלת תוך שלוש שנים; החלטת הנשיא יצחק הרצוג בעניינו של אלאור אזריה, השונה מהחלטות קודמות; והאירוניה ההיסטורית במשפט נתניהו, שבו התביעה מבקשת כעת להעלות את אביחי מנדלבליט, מי שהגיש את כתב האישום, כעד הגנה סמוך לבחירות. ברינגר מסיק כי הניסיון להפריד בין משפט לפוליטיקה הוא שגוי מיסודו, שכן המשפט נושא תפקיד פוליטי, חברתי ותרבותי.

לא יעזור בית דין