כשהבית כבר לא מרגיש בטוח: 5 שנים עם יהודי קנדה
כתבתו של ירון דקל, עד לאחרונה ראש משלחת הסוכנות היהודית בקנדה, מתארת את מצבה המורכב של יהדות קנדה חמש שנים לאחר 7 באוקטובר. מצד אחד, הקהילה עומדת בחזית התמיכה בישראל עם משלחות ותרומות. מצד שני, היא חשה לא נוחה כשממשלת ישראל מציגה ביקורת על מדיניותה כאנטישמיות, והיא מוצאת עצמה כנציגה לא רצויה של ממשלת נתניהו-בן גביר. העלייה באנטישמיות הגלויה, כולל ירי לעבר בתי כנסת, מדירה שינה מעיניהם.
כתבתו של ירון דקל, עד לאחרונה ראש משלחת הסוכנות היהודית בקנדה, מציירת תמונה מורכבת של יהדות קנדה חמש שנים לאחר 7 באוקטובר 2023. הקהילה, הרביעית בגודלה בעולם, עומדת בחזית התמיכה בישראל: עשרות משלחות הגיעו לארץ והתרומות ליישובי הדרום והצפון האמירו מאוד. אולם במקביל, יהודי קנדה מצאו עצמם במצב לא נוח. ממשלת ישראל הציגה לא פעם ביקורת על מדיניותה כאנטישמיות, והקהילה מצאה עצמה, בעל כורחם, כמעין נציגים של ממשלת נתניהו–בן גביר. אחד התומכים הגדולים של ישראל בקנדה מצוטט: "המהלכים של השר בן גביר, שגורמים נזק לישראל בקהילה הבינלאומית, אינם מקלים עלינו". במקביל, העלייה באנטישמיות הגלויה, כולל ירי לעבר בתי כנסת, מדירה שינה מעיניהם. ראשי הקהילות תגברו אמצעי אבטחה, ובבית כנסת בבלוויל, אונטריו, נורה ירי בערב יום כיפור. הקהילה מותחת ביקורת על ממשלת קנדה ועל ראש עיריית טורונטו, שלדבריהם מתייחסים לאיומים ברכרוכיות. הסוכנות היהודית הכפילה כמעט את מספר שליחיה בקנדה ל-52, והקהילות צמאות למפגש עם ישראלים שאינם נציגי ממשלה. קצב העלייה לישראל עומד על כ-420 עולים בשנה, אך רוב יהודי קנדה רואים בקנדה את ביתם. השאלה המרכזית המרחפת מעל הקהילה היא איזה מקום תתפוס ישראל בחיי הדור הבא.