טראמפ זקוק להסכם שעוקף את הסכם הגרעין של אובמה כדי לדחות תקיפות - ניתוח

ניתוח הדרישות המינימליות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להסכם גרעין חדש עם איראן כדי לדחות תקיפות צבאיות. המאמר משווה בין נקודות המבט האמריקאית והישראלית, ומציין שטראמפ זקוק להסכם שעוקף את הסכם 2015 של אובמה על ידי צמצום ההעשרה לאפס לתקופה, הוצאת אורניום מועשר ב-60%, הגבלת צנטריפוגות ששרדו, והשבת פיקוח סבא"א. הוא מתייחס להסכם יולי 2026 שאיראן הפרה, סגירת מצר הורמוז, וחוסר הפופולריות הפוליטית של מלחמת 2026 של טראמפ עם איראן.

ישנה פעילות דיפלומטית אינטנסיבית של איראן לחתימת הסכם ביניים שימנע מתקפה אפשרית חדשה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על טהראן. חלק מהפעילות נדחפת גם על ידי סגן הנשיא האמריקאי ג'יימס דייוויד ואנס, שבעבר היה קול מוביל נגד תקיפות אמריקאיות על איראן בממשל טראמפ. הניתוח בוחן מה טראמפ צריך מינימלית להסכם גרעין חדש עם איראן שיגרום לו לדחות מתקפה נוספת, ומציין שהתשובה כנראה שונה ממה שישראל רוצה. מבחינה צבאית, המפתח הוא להשיג משהו שאובמה לא השיג בהסכם הגרעין מ-2015 ולבטל את הפוטנציאל לאיום גרעיני בשנים הקרובות. לכל הפחות, טראמפ זקוק להסכם גרעין עם איראן שיצמצם את ההעשרה לאפס לתקופה מסוימת, אם רק לכמה שנים, או שיימשך יותר מ-10-15 השנים של אובמה. בנוגע לביטול הפוטנציאל לאיום גרעיני בשנים הקרובות (לפחות כשנתיים בשל תקיפות מוצלחות של ישראל וארה"ב ביוני 2025), טראמפ יצטרך להוציא או לדלל את מאגר האורניום המועשר ב-60% של איראן, להגביל את יכולות ההעשרה שלה בנוגע למאות הצנטריפוגות ששרדו את התקיפות ביוני 2025, ולהשיב פיקוח אפקטיבי של סבא"א. המאמר מציין שכל זה לא יספיק מנקודת מבט ישראלית, כי עבור ירושלים, התקופה מאז יוני 2025 היא ההזדמנות החד-פעמית ב-50 שנה לסיים סופית את תוכנית הגרעין של טהראן. הוא גם דן מדוע טראמפ עשוי להסתפק בפחות מישראל, תוך ציון מלחמת 2026 שלו עם איראן וחוסר היציבות הכלכלית המתמשכת כבלתי פופולריים מרה בקרב דמוקרטים ורפובליקנים, והצורך לפתוח לחלוטין את מצר הורמוז.