שלוש שנים אחרי, אני עדיין חושב על הסיפורים שלא סיפרנו ב-7 באוקטובר - תגובה

עורך העיתון "ג'רוזלם פוסט" צביקה קליין מהרהר ביום השנה השלישי למתקפת ה-7 באוקטובר, ומתנצל בפני משפחות שסיפוריהן של יקיריהן לא יכלו להתפרסם בעיתון. הוא מתאר את העומס העצום של רשימות הנפגעים, את הקושי לסקר מלחמה תוך כדי הנצחת יחידים, ואת הבחירה בעדותה של נעמה בת ה-17—שנכתבה באייליינר על מרשם רופא—לשער. קליין קורא לתמוך בארכיון העדויות "עדות 710" ומדגיש את האחריות המתמשכת לשמר תיאורים מדויקים.

עורך העיתון "ג'רוזלם פוסט" צביקה קליין מהרהר ביום השנה השלישי למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, וכותב טור אישי על הסיפורים שהעיתון לא יכול היה לספר. הוא מתנצל בפני משפחות ששלחו תצלומים, שמות וסיפורים של יקיריהן שנרצחו או נחטפו, שחלקן מעולם לא קיבלו תשובה. קליין מתאר את העומס העצום של רשימות הנפגעים—מאות, ואז יותר מאלף—בעוד העיתון סיקר במקביל את המלחמה המתמשכת והסביר אירועים לקוראים בינלאומיים. הוא נזכר בקהילת קיבוץ ניר עוז, שבו 65 חברים נרצחו או נשבו, ומזכיר את משפחת קדם-סימן טוב, כולל יונתן, הידוע כג'וני, שהקפיד להשקות את השדה לפני פסטיבל עפיפונים. הטור מתמקד בבחירת עדותה של נעמה בת ה-17 לשער: היא כתבה לעצמה הודעה על מרשם הרופא של סבה באמצעות אייליינר, מתוך מחשבה שהיא עלולה למות. קליין מסביר שהפרט היומיומי של מרשם הפך את הסיפור לאוניברסלי. הוא מדגיש את "עדות 710", יוזמה התנדבותית המתעדת עדויות בקצב שלהן, ואת הארכיון החכם שלה שפותח עם האוניברסיטה העברית בירושלים, שהופך את העדויות לניתנות לחיפוש בעברית ובאנגלית. קליין משווה לתיעוד השואה, ומציין שכבר מכחישים ומעוותים את ה-7 באוקטובר, ומדגיש את הצורך בחומר מדויק ומיוחס. הוא קורא לקוראים לתמוך בארכיון מעבר ליום השנה ולתעד ידע משפחתי כל עוד העדים יכולים לדבר. הטור מסתיים בהתחייבות להמשיך לפנות מקום לסיפורים אלה.