שלוש שנים, ובעיקר השתנינו
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הטור מתאר עם שעבר שינוי עמוק: עיניים עייפות, קמטי דריכות, מבט מפוכח. תחושת האיום מלווה, המתג לא הוחזר משגרה לחירום. הכותב משווה את המצב לסיפורו של החייל היפני הירו אונודה, שחיכה 29 שנה לפקודה לסיום מלחמת העולם השנייה. הוא קורא למנהיג שיכריז שהמלחמה הסתיימה, כדי שנוכל להתחיל בקרב על הפיוס הפנימי.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הטור של ליאור בן עמי מתאר עם שעבר שינוי עמוק: עיניים עייפות, קמטי דריכות סביבן, מבט מפוכח, כתפיים שמוטות. ההכרזה על מצב מיוחד בעורף מוארכת שוב ושוב, והמוד הלאומי נותר מוד הישרדות. הכותב משווה את המצב לסיפורו של הירו אונודה, סגן משנה יפני שהסתתר 29 שנה באי לובאנג אחרי שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, עד שמפקדו הישיר נתן לו פקודה להניח את נשקו. הוא נזכר בהצהרת נתניהו בבוקר 7 באוקטובר: 'אזרחי ישראל, אנחנו במלחמה', וקובע שהאיש שדרך את כולנו למערכה לא בישר אחרת. בחלק השני של הטור, שיחה עם אמו על הצורך לאהוב את עצמנו כעם ולקבל את החלקים השונים בתוכנו. המסר המרכזי: נדרשת פקודה מגבוה שהמלחמה הסתיימה, כדי שנוכל לצאת לקרב על הפיוס הפנימי, בדיוק כפי שיריב לוין הכריז על המהפכה המשפטית.