המחאות בצרפת: עשור של בוז מעמדי והתנהלות דיקטטורית
הכתבה מנתחת את המחאות בצרפת שהחלו באוקטובר 2026, ומקשרת אותן לעשור של בוז מעמדי והתנהלות דיקטטורית תחת ממשלות מקרון. היא מתארת כיצד האליטות הצרפתיות והממשלה מגיבות בבוז לדרישות חברתיות, תוך שימוש בסעיף 49.3 לעקיפת הפרלמנט, דיכוי מחנות באלימות משטרתית, והעברת רפורמות כלכליות המטיבות עם העשירים על חשבון הציבור.
הכתבה מנתחת את המחאות בצרפת שהחלו באוקטובר 2026, ומקשרת אותן לעשור של בוז מעמדי והתנהלות דיקטטורית תחת ממשלות מקרון. היא מתארת אירוע באוגוסט 2026 שבו מנכ"לי חברות גדולות צחקו על הצעתו של ז'אן-לוק מלנשון להעלות את שכר המינימום, ומציגה זאת כסמל לבוז האליטות. המחאה החלה בספטמבר בטריטוריות שמעבר לים, התפשטה לפרברי פריז, וכללה דרישות לשיפור תנאי הלימוד. הממשלה הגיבה בניסיון להציג את ההפגנות כ"פרוקסי" של מפלגתו של מלנשון, ובמקביל הציגה תקציב הכולל ביטול משרות הוראה. הכתבה סוקרת רפורמות כלכליות תחת מקרון, כולל הפחתת מסים לחברות ולעשירים, שימוש תכוף בסעיף 49.3 לעקיפת הפרלמנט, ודיכוי מחנות באלימות משטרתית. היא מצביעה על הדמיון לשנים שקדמו לעליית היטלר לשלטון בגרמניה, ומזהירה מפני הסכנות של לאומנות ניאו-ליברלית.