אי אפשר לחזור למה שהיה
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, פרידה מרציאנו, אמו של סמ"ר איתי אליהו מרציאנו ז"ל, כותבת על הכאב האישי והקולקטיבי, על רוח ההתנדבות ששררה בימים הראשונים, ועל החשש מחזרה לפילוג הפוליטי. היא קוראת להנהגה הבאה לזכור שמאחורי כל ויכוח נמצאים בני אדם, ומבקשת חברה שתבחר באחדות ובאחריות הדדית על פני שנאה ומחלוקת.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, פרידה מרציאנו, אמו של סמ"ר איתי אליהו מרציאנו ז"ל, מפרסמת טור אישי נוקב. היא מתארת כיצד האסון פגע לא רק במשפחות השכול, אלא בתחושת הביטחון והאמון הבסיסית של החברה הישראלית כולה. לצד הכאב, היא נזכרת ברוח ההתנדבות והאחדות ששררה בימים הראשונים שלאחר המתקפה – אנשים שפתחו את בתיהם ולבם ללא הבדלי דעות פוליטיות. מרציאנו מביעה חשש מחזרה למציאות של קיטוב ומאבקים פנימיים, וקוראת להנהגה הבאה לזכור שמאחורי כל ויכוח על תקציב, ביטחון או חינוך נמצאים בני אדם אמיתיים. היא מבקשת להפריד בין מחלוקת לפירוק, ובין ביקורת לשנאה. הטור מסתיים בקריאה לבחור באחריות הדדית ובבנייה משותפת, ולא להפוך את השכול לסיסמה פוליטית.