אפס מעשה ואפס תוכנית: החרם האירי הוא תוצאה של הפקרות ישראלית | ליאור רוטברט

ליאור רוטברט טוען כי החרם האירי על נבחרת ישראל בכדורגל הוא תוצאה של כישלון הסברתי ישראלי מתמשך. שחקני אירלנד עלו עם סרטים שחורים, הרכינו ראשם בהמנון הישראלי וסירבו ללחוץ יד. המחווה זכתה לסיקור בינלאומי נרחב. הכותב מותח ביקורת על היעדר תוכנית הסברה ישראלית, על התיוג האוטומטי של ביקורת כאנטישמיות, ועל הכישלון להציג סיפור אנושי מול הנרטיב הפלסטיני.

ליאור רוטברט טוען כי החרם האירי על נבחרת ישראל בכדורגל הוא תוצאה של כישלון הסברתי ישראלי מתמשך. שחקני אירלנד עלו עם סרטים שחורים, הרכינו ראשם בזמן ההמנון הישראלי וסירבו ללחוץ יד לשחקני הנבחרת. המחווה זכתה לסיקור בינלאומי נרחב, ו-UEFA אישרה מראש את ההסדר לגבי לחיצת הידיים. הכותב מותח ביקורת חריפה על היעדר תוכנית הסברה ישראלית. לדבריו, ישראל נוטה לדבר בשפה של הודעות רשמיות ומשפט בינלאומי, בעוד הצד הפלסטיני מספר סיפורים אנושיים על ילדים, משפחות וסבל. הוא קורא להציג את הפנים והשמות של קורבנות 7 באוקטובר, החטופים ובני משפחותיהם, ולא להסתפק בהודעות רשמיות. רוטברט תוקף את התיוג האוטומטי של ביקורת כאנטישמיות, וקובע כי זעקה כזו אינה תוכנית עבודה ואינה תחליף להסברה. הוא מציין כי ההתאחדות לכדורגל הייתה יכולה להגיע למשחק עם משפחות חטופים, ליצור מפגשים עם עיתונאים ולתת לשחקנים ישראלים לדבר באנגלית על בני אדם. לדבריו, האירים הגיעו עם תוכנית משחק ברורה, בעוד ישראל הגיעה מתגוננת, מבולבלת ונטולת רעיונות.

אפס מעשה ואפס תוכנית: החרם האירי הוא תוצאה של הפקרות ישראלית | ליאור רוטברט