כשעמית בורח מעימות
נשיא העליון יצחק עמית ספג ביקורת חריפה משני צדי המפה הפוליטית לאחר ההחלטה בפרשת פסילת מועמדותו של אבו-שחאדה. במקום לקבוע הלכה ברורה באמצעות פסק דין מנומק, הוביל עמית להפצרה במועמד לפרוש, תוך הימנעות מכתיבת הכרעה משפטית שתקבע כללים לעתיד. המהלך עורר קונצנזוס נדיר של ביקורת מצד משפטנים מימין ומשמאל.
נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ספג ביקורת חריפה משני צדי המפה הפוליטית בעקבות ההחלטה שהוביל בפרשת פסילת מועמדותו של אבו-שחאדה. במקום לקבוע הלכה ברורה באמצעות פסק דין מנומק, הוביל עמית להפצרה במועמד לפרוש מהמרוץ, תוך הימנעות מכתיבת הכרעה משפטית שתקבע כללים לעתיד. המהלך עורר קונצנזוס נדיר של ביקורת מצד משפטנים מימין ומשמאל. הכותב טוען כי ההתחמקות מכתיבת פסק דין מנומק היא שערורייה, במיוחד לאור נטייתה של עמית להתעקש על הכרעות עקרוניות במקרים אחרים, כמו פרשת פיטורי רונן בר. המאמר משווה את ההתנהלות לניתוחו של פרופ' מני מאוטנר על ירידת הפורמליזם במשפט הישראלי, ומתריע כי הימנעות מהנמקה מסמנת מעבר משלטון חוק מבוסס כללים לשלטון תוצאות.