"אנחנו פשוט לא אותם אנשים": אימהות החטופים נחשפות
שלוש אימהות לבנים ששבו מהשבי בעסקה — עידית אהל, ויקי כהן ודיצה אור — משתפות בראיון נרחב על השנה שחלפה מאז החזרה, על ההתמודדות עם הטראומה המתמשכת, על השינוי העמוק שחל בהן ועל המסע האישי והמשפחתי לשיקום.
שנה לאחר שבניהם — אלון אהל, נמרוד כהן ואבינתן אור — שבו מהשבי בעסקת החטופים, שלוש האימהות עידית אהל, ויקי כהן ודיצה אור מתראיינות לראשונה יחד ומספרות על השנה המטלטלת שעברה עליהן. עידית אהל מתארת את תחושת 'האובדן העמום' בתקופת השבי, את הקושי שבחזרה לשגרה, ואת התהליך שבו הפוקוס הציבורי עבר מהאימהות אל הבנים שחזרו, בדומה ללידה. דיצה אור, שעדיין לא חזרה לעבודתה כיועצת רגשית, מספרת על המפגשים עם קהילות ומוסדות חינוך, על הפגיעה הפיזית והנפשית, ועל המאמץ לאסוף את עצמה. ויקי כהן מתארת את חוסר הביטחון וההסתגלות ההדדית עם בנה נמרוד עם חזרתו, את ההחלטה לעזוב את מקום עבודתה ולצאת לדרך חדשה של הרצאות וסדנאות, ואת יכולתו של נמרוד לייצר שגרה בריאה של עשייה. שלושתן מדגישות שהטראומה לא נעלמה, אך הן בוחרות להביט קדימה ולמצוא משמעות חדשה.