טראמפ רצה 'לחנוק' את איראן אך נכשל — WP
הלחץ הכלכלי של ארה"ב על איראן הוביל לקריסת הריאל, לאינפלציה של מעל 80% ולהתרוששות האוכלוסייה, אך לא אילץ את הנהגת המדינה לשנות את מדיניותה. הכנסות טהרן מצטמצמות, יצוא הנפט מוגבל על ידי מצור ימי, אך המשטר אינו מגלה נכונות למשא ומתן, והלחץ האזורי מצד איראן נמשך.
הלחץ הכלכלי של ארה"ב על איראן, כולל חידוש המצור הימי, הוביל לתוצאות קשות עבור כלכלת איראן ואוכלוסייתה, אך לא השיג את המטרה הפוליטית העיקרית — שינוי מדיניות הנהגת המדינה. לפי הוושינגטון פוסט, האינפלציה באיראן עולה על 80%, הריאל האיראני ירד מתחת ל-2.3 מיליון לדולר, והתושבים מתמודדים עם הפסקות בדלק ובחשמל. הכנסות טהרן מצטמצמות במיליארדי דולרים, ויצוא הנפט מוגבל: לפני המצור יכלה איראן לשלוח מיליוני חביות נפט ביום דרך הים; כעת נתיבי היבשה מסוגלים לייצא רק כ-250,000 חביות ביום. עם זאת, ההנהגה האיראנית אינה מגלה נכונות לעמוד בדרישות וושינגטון: טהרן לא ויתרה על דרישותיה בנוגע למיצר הורמוז, השיחות המתוכננות בעומאן התבטלו, וכוחות איראניים ממשיכים לתקוף כלי שיט. נוצר פער בין התוצאה הכלכלית והפוליטית של האסטרטגיה האמריקאית: וושינגטון מסוגלת לגרום נזק לכלכלה האיראנית, אך הפיכת נזק זה לשינוי במדיניות המשטר התגלתה כמשימה קשה בהרבה. הלחץ מורגש מהר יותר בתכולת המקרר של משפחה איראנית מאשר בהחלטות הפוליטיות של הנהגת המדינה. קרן המטבע הבינלאומית צופה התכווצות של 5.4% בתוצר הריאלי של איראן ב-2026 ומעריכה את צמיחת מחירי הצרכן ב-68.9%. השלטונות האיראניים מנסים להעביר חלק מהעלויות לאוכלוסייה: בספטמבר הודיעה טהרן על קיצוץ בסובסידיות לבנזין מיובא, ולאחר מכן מחירי דלק מסוימים לצרכנים הוכפלו. ההיסטוריה כבר מראה את מגבלות אסטרטגיית 'הלחץ המקסימלי': לאחר נסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין ב-2018, המערכת הפוליטית האיראנית שרדה, והכלכלה חזרה לצמיחה עד 2023. הלחץ האזורי מצד איראן נמשך: החות'ים הנתמכים על ידי טהרן הגבירו את התקפותיהם על ערב הסעודית, ותנועת כלי השיט המסחריים דרך מיצר הורמוז נותרה נמוכה משמעותית מרמתה לפני המלחמה.