טראמפ ושי קנו שקט זמני - וישראל עלולה להיתקע באמצע | ד"ר ענת הוכברג-מרום

ד"ר ענת הוכברג-מרום מנתחת את פסגת טראמפ-שי כהפוגה טקטית, לא פיוס אסטרטגי. הפערים בסוגיות הליבה לא הצטמצמו, ומגמת ההיפרדות בין המעצמות מתעצמת. ישראל, לדבריה, עלולה להיתקע באמצע בין המודל האמריקאי לסיני, כשסין ממשיכה לשמור על קשריה עם איראן.

ד"ר ענת הוכברג-מרום מנתחת את פסגת טראמפ-שי בוושינגטון ומסיקה כי מדובר בהפוגה טקטית, לא בפיוס אסטרטגי. ההבנות שהושגו, ובהן הארכת הסכם בוסאן עד ינואר 2027 והפחתת מכסים הדדית, נועדו לייצב את היחסים ולמנוע הסלמה בלתי מבוקרת, אך הפערים בסוגיות הליבה - המאזן המסחרי, תעשיית השבבים, הבינה המלאכותית, המינרלים הקריטיים, איראן וטייוואן - לא הצטמצמו. היקף הסחר הדו-צדדי התכווץ ב-25% ל-494.6 מיליארד דולר ב-2025, בעוד העודף המסחרי של סין זינק לשיא של 1.2 טריליון דולר. מגמת ההיפרדות (Decoupling) מתמסדת ומתעצמת, עם מעבר לשתי מערכות טכנולוגיות ותעשייתיות נפרדות. מבחינת ישראל, לב העניין הוא שסין ממשיכה לשמור על קשריה הכלכליים והביטחוניים עם איראן, ואינה מפעילה לחץ ממשי על משטר האייתוללות. ישראל נדרשת לתמרן בין המודל האמריקאי, הנשען על בלימת איראן ובריתות ביטחוניות, לבין המודל הסיני, המבוסס על יציבות אנרגטית ודיפלומטיה כלכלית. יישור קו מלא עם וושינגטון עלול לצמצם את מרחב הפעולה מול בייג'ינג, בעוד ניסיון להעמיק קשרים עם סין עלול להיתפס כסטייה מהקו האסטרטגי המשותף. ישראל, לדבריה, עלולה להיתקע באמצע.