שלוש שנים לטבח: המשפחות השכולות זועקות בכאב, געגוע ומחאה ברשתות החברתיות

במלאת שלוש שנים לטבח שבעה באוקטובר, משפחות שכולות מעלות לרשתות החברתיות פוסטים כואבים של געגוע, זיכרון וביקורת על ההנהגה. המגיש גיא זוארץ פנה לאחיינו עילי ברעם שנרצח בנובה, מיכל גבאי שיתפה בחרטה על בתה שני, וגל גורן כתב על הוריו שנרצחו בעוטף. לצד הכאב, זעקה על היעדר לקיחת אחריות.

שלוש שנים חלפו מאז טבח שבעה באוקטובר, והיום, שני, בציון יום השנה, הציפו המשפחות השכולות את הרשתות החברתיות בהספדים כואבים, בזיכרונות צורבים ובזעקה על אובדן יקיריהן. לצד הגעגוע הבלתי נתפס לחללים ולנרצחים, רבים מבני המשפחות ביטאו תסכול עמוק על כך שאיש בהנהגה טרם לקח אחריות מלאה על ההפקרה והמחדל שהוביל לאובדן חייהם של מאות אזרחים וחיילים. מגיש הטלוויזיה גיא זוארץ פנה לאחיינו עילי ברעם, שנרצח במסיבת הנובה ברעים, ותיאר את השבר המשפחתי המתמשך לצד ביקורת נוקבת על המציאות הפוליטית: "אני מתבייש לספר לך שמאז שהלכת, כלום לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר... הוא לא ירד מהבמה, הוא מתעקש להמשיך קדימה, להימלט מחשבונות העבר". מיכל גבאי, אמה של שני גבאי שנרצחה בנובה, חזרה לאדמת רעים ושיתפה בחרטה: "לא הצלחתי להפסיק לחשוב על ה'אם' - אם הייתי מצליחה להגיע אלייך, אם הייתי מצליחה להציל אותך". גל גורן, בנם של אבנר ומיה גורן שנרצחו, כתב על רגעיו האחרונים של אביו: "שרדת ואפילו ניצחת את הקרב על הידית כמה פעמים לבדך מבלי שאיש הגיע להושיע. נותרנו האזרחים לבד להציל את עצמנו". מיטל וייס, שאביה אילן נרצח ונחטף, ואימה שירי ואחותה נוגה נחטפו מבארי, סיפרה: "כששאלו אותי ב-8.10 אם לבקש שישלחו כוחות לבית של ההורים שלי - אז הבנתי שכבר אין שם את מי להציל".

שלוש שנים לטבח: המשפחות השכולות זועקות בכאב, געגוע ומחאה ברשתות החברתיות