ההיסטוריה המפתיעה של כל נדרי: איך נוסחה משפטית ליום כיפור הפכה להמנון מקודש

המאמר עוקב אחר התפתחותו של כל נדרי מנוסחה משפטית ארמית יבשה לביטול נדרים, למנגינה הטעונה ביותר רגשית בלוח השנה היהודי. הוא בוחן את המחלוקת מימי הביניים על ביטול נדרים לעתיד לעומת עבר, עיוותים אנטישמיים של הטקסט, וניסיונות הרפורמה במאה ה-19 להשמיטו. המנגינה האשכנזית, סינתזה של טעמי מקרא, אלתורים חזניים ושירי עם גרמניים, תועדה לראשונה ב-1765 והותקנה על ידי לואיס לבנדובסקי ב-1871. היצירה חצתה לתרבות החילונית דרך מלחינים קלאסיים כמו מקס ברוך וארנולד שנברג, ומאוחר יותר לפופ, רוק וקולנוע.

המאמר עוקב אחר ההתפתחות המפתיעה של כל נדרי, תפילת הפתיחה של יום כיפור, מנוסחה משפטית ארמית יבשה לביטול נדרים אישיים, למנגינה הטעונה ביותר רגשית בלוח השנה היהודי. החזן אליהו שלייפייר, פרופסור אמריטוס למוזיקה מקודשת בהיברו יוניון קולג', מסביר שהטקסט מתוארך למאה ה-8 או ה-9 והיה שנוי במחלוקת מההתחלה, כאשר חוקרים התווכחו האם ניתן לבטל נדרים לעתיד. עם הזמן, קהילות עברו בין התייחסות לנדרי עבר בלבד לבין שניהם. בימי הביניים, אנטישמים ניצלו את הנוסחה כדי לטעון שיהודים פוטרים את עצמם מכל ההסכמים, מה שהוביל לשבועת היהודים המשפילה. תנועת הרפורמה במאה ה-19 ניסתה להשמיט את הטקסט, והשמיטה אותו מספרי תפילה בתחילת המאה ה-20, תוך החלפתו בביצועים אינסטרומנטליים או במזמורים גרמניים. הטקסט הוחזר לשימוש נרחב במהלך עליית הנאציזם. המנגינה האשכנזית, המסווגת כמנגינת מסיני, היא סינתזה של טעמי מקרא, אלתורים חזניים ושירי עם גרמניים מימי הביניים. היא תועדה לראשונה ב-1765 על ידי אהרן בר והותקנה על ידי לואיס לבנדובסקי ב-1871. המנגינה חצתה לתרבות החילונית דרך מלחינים קלאסיים כמו מקס ברוך וארנולד שנברג, ומאוחר יותר למוזיקת פופ וקולנוע. שלייפייר מציין שהנושא מתחיל בסולם מינור חגיגי ועובר למז'ור, המסמל תקווה וגאולה.