עם ישראל יודע להתגייס, אבל יש דבר אחד שאנחנו מפספסים
הדר מילר כותבת על הקושי של החברה הישראלית להכיל פצועי נפש, תוך סיפור אישי על חבר הסובל מפוסט-טראומה ועל שכנה שנאנסה. היא קוראת לנוכחות והקשבה מעבר למסכה.
הדר מילר, פרשנית בערוץ 14, כותבת טור אישי על היחס של החברה הישראלית לפצועי נפש. היא מתארת ארוחת ערב עם חבר הסובל מפוסט-טראומה קשה כתוצאה מפציעה בשירות הצבאי, שאמר לה: "הציבור לא יודע להתייחס אלינו. אין לכם סבלנות, אתם לא מבינים בכלל כמה החיים נהרסים, והמדינה אובדת עצות מול כמות המשרתים שזקוקים לעזרה". במקביל, היא מספרת על שכנה צעירה שנאנסה באכזריות על ידי קבוצת נערים, ומאז מתמודדת עם בולמיה קשה ובדידות. מילר קוראת להיות עיניים שרואות מעבר למסכה, ולב שלא מפחד להקשיב גם למה שקשה לשמוע. הטון רגשי ומזמין לפעולה, אך אינו מציע פתרונות מעשיים או מפנה לגורמי סיוע.