הפרדוקס של דום הנשימה: מדוע הטיפול גורם לחלק מהמטופלים להעלות משקל?

מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון מגלה כי דום נשימה בשינה מותיר 'זיכרון מטבולי' שגורם לחלק מהמטופלים לעלות במשקל גם לאחר הטיפול. המאמץ לנשום שורף קלוריות, אך לאחר שהבעיה נפתרת הגוף ממשיך לדרוש מזון בשל שינויים הורמונליים.

מחקר חדש בהובלת פרופ' אריאל טרסיוק מאוניברסיטת בן-גוריון מנסה לפענח מדוע חלק מהמטופלים בדום נשימה בשינה דווקא מעלים במשקל לאחר הטיפול. המחקר, שנערך בעכברים, מגלה כי דום הנשימה מותיר 'זיכרון מטבולי' – שינויים הורמונליים שנמשכים גם לאחר ריפוי ההפרעה. במהלך דום הנשימה הגוף שורף כ-70 קלוריות נוספות ביום בשל מאמץ הנשימה והיקיצות, אך המטופלים מפצים על כך באכילה מוגברת ביום. לאחר הטיפול, הגוף ממשיך לדרוש קלוריות עודפות, וההורמונים מעודדי האכילה (גרלין, נוירופפטיד Y ו-AgRP) נשארים גבוהים, בעוד הורמון השובע לפטין אינו מצליח לבלום את התיאבון. פרופ' גיורא פילר מציין כי רק 10% מהמטופלים עולים במשקל, בעוד 30%-40% דווקא יורדים בזכות הערנות המוגברת. תרופות GLP-1, כמו זו של אלי לילי, עשויות לסייע בשבירת המעגל.

הפרדוקס של דום הנשימה: מדוע הטיפול גורם לחלק מהמטופלים להעלות משקל?