קרב הבחירות: השיעור של הליכוד החל אצל בגין - ונמשך עם נתניהו

טור פרשנות הבוחן את הקשר הפסיכולוגי בין מנהיגי הליכוד, מנחם בגין ובנימין נתניהו, לבין מצביעיהם. הכותבת טוענת כי ההזדהות עם נתניהו אינה נובעת רק מדמיון, אלא משאיפה למנהיג המגלם גרסה אידיאלית של הקבוצה. היא מצטטת סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה לפיו 73% ממצביעי הליכוד אינם בעלי תואר אקדמי, ומנתחת כיצד נתניהו מצליח לגלם בו-זמנית עוצמה וקורבנות.

טור פרשנות מאת לירז מרגלית הבוחן את הדינמיקה הפסיכולוגית בין מנהיגי הליכוד, מנחם בגין ובנימין נתניהו, לבין מצביעיהם. הכותבת פותחת באנקדוטה היסטורית על נאומו של בגין בכיכר מלכי ישראל ביוני 1981, לאחר שהמערך השתמש בכינוי הגנאי 'צ'חצ'חים', ומציינת כי הליכוד ניצח בבחירות לאחר מכן. היא טוענת כי בגין, אף שהיה אשכנזי ומשכיל, נתפס כמי שאינו חלק מהממסד בשל עשרות שנות הדרה. נתניהו, לדבריה, ירש את הקשר הזה ובנה עליו קומה נוספת. הכותבת מצטטת סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה לפיו 73% ממצביעי הליכוד אינם בעלי תואר אקדמי, ומנתחת את הפער בין המנהיג לבוחריו. היא טוענת כי ההזדהות עם נתניהו היא 'שאפתנית' - המצביע מזדהה עם המקום שאליו ההזדהות מאפשרת לו להגיע, ולאו דווקא עם הרקע של המנהיג. הכותבת מציינת כי נתניהו מפעיל מנגנון של עוצמה וקורבנות בו-זמנית, וכי עבור ציבור רחב, מסורת, יהדות ולאומיות הן ערכים אמיתיים בפני עצמם. היא מתייחסת למחקרים על חשיבה מונעת, ומסבירה כי כאשר מנהיג הופך לחלק מהזהות, מידע תומך מתקבל בקלות ומידע מאיים נבחן בחשדנות.

קרב הבחירות: השיעור של הליכוד החל אצל בגין - ונמשך עם נתניהו