״המילואים הם לא נטל, הם אהבה״: בין שדה הקרב ללימודים באוניברסיטה

סטודנט לוחם מילואים מתאר את הקושי לחזור ללימודים אחרי סבבי לחימה בעזה, את תחושת השליחות שבשירות, ואת כאבו מהפטור החרדי מגיוס. הוא קורא למוסדות האקדמיים לראות במשרתי המילואים גולת הכותרת, לא אוכלוסייה מתקשה, ומקדיש את עבודת הסיום שלו לחברים שנפלו.

סטודנט לוחם מילואים, המזדהה כשומר תורה ומצוות, משתף במאמר אישי על המסע בין שדה הקרב בעזה לספסל הלימודים באוניברסיטת בן-גוריון. הוא מתאר את הקושי הנפשי לחזור למחקר האקדמי אחרי חוויות הלחימה הקשות, ומציין כי חבריו לגדוד, סטודנטים כמוהו, הצליחו להתחיל ואף לסיים תארים ראשונים מיד אחרי לחימה בחאן יונס. עיקר דבריו מוקדש לסוגיית גיוס החרדים: הוא מביע כאב על הפטור הנרחב, וקובע כי מבחינה הלכתית ברורה שכולם חייבים לצאת למלחמה. הוא דוחה את המושג "שוויון בנטל" ומתעקש כי המילואים הם "מעשה האהבה הגדול ביותר" — התמסרות למען הזולת, לא עונש. הוא פונה למוסדות האקדמיים בבקשה לראות בסטודנטים המשרתים במילואים גולת הכותרת, שכן בלעדיהם אין לוחמים. המאמר מסתיים בהקדשת עבודת הסיום שלו לדור הבא, לחברים שחזרו שונים, ולסרן (מיל') ליאור סיון ז"ל שנפל בקרב.