הסטנדרט הכפול של נז"א: תעמולה עטופה בצלופן של תרבות ובחירה בנרטיב של האויב

פרופ' נח דנא-פיקארד תוקף את הסרט התיעודי של יובל אברהם ורחל שור שהוקרן בפסטיבל ונציה, ומאשים אותו בתעמולה אנטי-ישראלית. הכותב טוען כי היצירה מתבססת על עדויות שאינן ניתנות לאימות, מתעלמת מזוועות חמאס ומציגה תמונה חד-צדדית המשרתת את נרטיב האויב. הוא מבחין בין ביקורת לגיטימית לבין יצירה שבוחרת להעלים הקשר ולמחוק את הטבח, החטיפות וההתעללות.

פרופ' נח דנא-פיקארד מפרסם מאמר דעה חריף נגד סרטם התיעודי של יובל אברהם ורחל שור, שהוקרן בפסטיבל ונציה. הכותב מאשים את היוצרים בתעמולה אנטי-ישראלית עטופה בצלופן של תרבות. הוא טוען כי הסרט מתבסס על 'עדויות' שלא ניתן לבחון את מקורן, ומתעלם כמעט לחלוטין מזוועות חמאס – הטבח, החטיפות וההתעללות ב-7 באוקטובר. דנא-פיקארד מבחין בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל, לבין יצירה שבוחרת במכוון למחוק את ההקשר ולהציג את ישראל כאילו היא פועלת ללא סיבה. הוא מאשים את היוצרים בבחירה בנרטיב של האויב, ומציין כי אויבי ישראל עטו על הסרט כמוצאי שלל רב. הכותב משווה את המקרה לשתיקת ארגוני נשים בעולם מול העדויות על ההתעללות בנשים ישראליות ב-7 באוקטובר ובשבי חמאס, ומכנה זאת סטנדרט כפול ושפל מוסרי. המאמר מסתיים בקביעה שהשטיח האדום של ונציה אינו יכול להפוך שקר לאמת, ושהמאבק על האמת הוא מאבק על האפשרות של אמנות להיות אמנות, ולא תעמולה.

הסטנדרט הכפול של נז"א: תעמולה עטופה בצלופן של תרבות ובחירה בנרטיב של האויב