גברים מודרניים פיתחו 'קפיץ' ייחודי בירך להליכה יעילה, מחקר ישראלי מגלה

מחקר בהובלת אוניברסיטת תל אביב שפורסם ב-Scientific Reports מאתגר הנחות בנות עשרות שנים על אגן הניאנדרטלי. החוקרים מצאו שאגן הזכר המודרני, ולא זה של הניאנדרטלי, הוא החידוש האבולוציוני. מפרקי הירך הזכריים זזו קדימה, ויצרו מנגנון 'קפיץ' מובנה שמרכך את ירידת מרכז הכובד של הגוף בזמן הליכה, אוגר אנרגיה ומשחרר אותה להליכה יעילה למרחקים ארוכים. אגני ניאנדרטלים ואגני נשים מודרניות חולקים תצורה אבולוציונית קדומה, כאשר אילוצי לידה שומרים על אגן הנקבה קרוב יותר לצורה הקדומה הזו.

מחקר חדש בהובלת אוניברסיטת תל אביב, שפורסם ב-Scientific Reports, הופך על פיה הנחה אנתרופולוגית ארוכת שנים על אגן האדם. חוקרים בראשות פרופ' יואל רק השוו שני אגני ניאנדרטלים זכריים כמעט שלמים—אחד ממערת כבארה בישראל ואחד מאתר סימה דה לוס ואסוס בספרד—עם עשרות אגני אדם מודרני. הם מצאו שאגן הניאנדרטלי דומה מאוד לאגן הנקבה המודרני ברוב המדידות, ולא לאגן הזכר המודרני. המחקר טוען שאגן הזכר המודרני, ולא זה של הניאנדרטלי, הוא החידוש האבולוציוני האמיתי. מפרקי הירך הזכריים זזו קדימה, ויצרו מנגנון 'קפיץ' מובנה שמרכך את ירידת מרכז הכובד של הגוף בזמן הליכה, אוגר אנרגיה פוטנציאלית בכופפי הירך ומשחרר אותה כדי לדחוף את הגוף לצעד הבא. התאמה זו הפחיתה את הוצאת האנרגיה ושיפרה את יעילות ההליכה, וסיפקה יתרון לנסיעות למרחקים ארוכים. החוקרים מציינים שאילוצי לידה—הדורשים אגן רדוד ותעלת לידה רחבה—שמרו על אגן הנקבה קרוב יותר לתצורה הקדומה המשותפת עם הניאנדרטלים. המחקר מדגיש שאפילו באנטומיה המקרוסקופית האנושית, עדיין ניתן לגלות מבנים ומנגנונים שלא הוכרו בעבר.