ישראל וארה"ב מבינות שמכה מהאוויר לא תפיל את המשטר. אז הן מחכות | פרשנות

פרשנותו של רון בן ישי בוחנת את שיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל לארה״ב מול איראן, ומסבירה מדוע תקיפה אווירית נוספת לא תביא להפלת המשטר. הכותב מתאר את המבוי הסתום האסטרטגי: למרות העליונות הצבאית האווירית והמצור הימי, ההנהגה האיראנית בראשות מוג'תבא חמינאי מסרבת להיכנע. הניתוח מתמקד בהיעדר כוח קרקעי מאורגן שיוכל לאתגר את משמרות המהפכה, ובהבנה של טראמפ ונתניהו שהפלת המשטר היא המטרה היחידה שתבטיח ביטחון ארוך טווח.

פרשנותו של רון בן ישי בוחנת לעומק את שיתוף הפעולה הצבאי-אסטרטגי בין ישראל לארה"ב מול איראן, ומסבירה מדוע תקיפה אווירית נוספת לא תביא להפלת המשטר. הכותב מתאר מצב של תיקו אסטרטגי: למרות העליונות הצבאית האווירית המוחלטת של ארה"ב וישראל והמצור הימי שמטיל סנטקום במפרץ הפרסי, ההנהגה האיראנית בראשות מוג'תבא חמינאי מסרבת להיכנע ומתנהגת כמנצחת. הניתוח מתמקד בשתי סיבות מרכזיות: האופי הקנאי-דתי של המשטר, שרואה בכניעה ל"כופרים" האמריקאים והיהודים חילול קודש; והיעדר כוח קרקעי מאורגן שיוכל לאתגר את משמרות המהפכה והבסיג'. הכותב סוקר את הפיצול בהנהגה האיראנית בין הסיעה השמרנית-ניצית בראשות חמינאי לבין הסיעה המתונה של הנשיא פזשכיאן, ומתאר את קריסת מזכר ההבנות מיוני לאחר שמשמרות המהפכה הפרו אותו ותקפו ספינות סוחר במצר הורמוז. בעקבות זאת הקשיח טראמפ את עמדותיו ודורש כעת להתחיל במשא ומתן דווקא בסוגיית הגרעין, ולא בהסרת הסנקציות. הכותב מציין שטראמפ ורוביו מתקרבים לעמדה הישראלית הגורסת שרק הפלת המשטר תבטיח שאיראן לא תשקם את תוכנית הגרעין. עם זאת, הניתוח מצביע על הדילמה: אם שני מבצעים אוויריים משותפים לא שינו את עמדות המשטר, מה יועיל מבצע נוסף?