ההישג הכי מסוכן של איראן במלחמה
יואל גוז'נסקי מנתח את החנק האסטרטגי שאיראן מפעילה על ערב הסעודית משלושה כיוונים: הורמוז ממזרח, עיראק מצפון והחות'ים מדרום. מוחמד בן סלמאן ניסה להישאר מחוץ לעימות, אך מרחב התמרון שלו מצטמצם. ככל שריאד תשתכנע שאין מי שיחלץ אותה, היא עלולה לפנות לטהרן ולשלם בוויתורים שיפגעו בישראל ובארה"ב.
יואל גוז'נסקי מנתח במאמר פרשנות את החנק האסטרטגי שאיראן מפעילה על ערב הסעודית. סביב הממלכה נוצרה אחיזת חנק איראנית: מצר הורמוז ממזרח, מיליציות פרו-איראניות בעיראק מצפון, והחות'ים מדרום. יחד, הם מאפשרים לאיראן לאיים על יכולתה של סעודיה לייצא אנרגיה בביטחון. מוחמד בן סלמאן ניסה לאורך המלחמה להימנע ממצב זה, לשמור את הממלכה מחוץ לעימות ולהותיר ערוצים פתוחים עם טהרן, אך מרחב התמרון שלו מצטמצם. החלופות אינן מספקות: ארה"ב אינה מעניקה את הסיוע שריאד רוצה, איחוד האמירויות אינו השותף הצבאי שהיה, וההסכם החדש עם טורקיה ופקיסטן טרם הוכיח עצמו. ככל שריאד תשתכנע שאין מי שיחלץ אותה, היא עלולה לפנות לאיראן עצמה. ריאד זקוקה לשקט: שהורמוז ייפתח, שהירי מעיראק ייפסק ושהחות'ים ינמיכו את הלהבות. איראן יכולה להמיר לחץ צבאי בוויתורים מדיניים. המחיר שריאד עלולה לשלם: התרחקות מהמאמץ האמריקני לבודד את איראן, התנגדות לשימוש בשטחה נגדה, תמיכה בהקלת הלחץ הכלכלי, הגבלת שיתוף הפעולה עם ישראל, והשלמה עם מעמד חות'י חזק יותר בתימן. המאמר מדגיש את פער האינטרסים: וושינגטון וירושלים מסתכלות על מאזן הכוחות האזורי, ריאד מסתכלת על חילוץ עצמי מהמצור. זהו, לפי גוז'נסקי, ההישג האיראני המסוכן ביותר במלחמה: יצירת מציאות שבה ריאד מסיקה שרק טהרן יכולה לשחרר אותה מהלחץ שהיא עצמה מפעילה.