ב-92' חד"ש תקפה את הממשלה והצביעה בעדה. זה יכול לעבוד היום?
המאמר משווה בין תמיכת חד״ש ומד״ע בממשלת רבין ב-1992 לבין האפשרות של רשת ביטחון ערבית לממשלה שתחליף את נתניהו. הכותבת, ד״ר מייסון ארשיד שחאדה, בוחנת את הוויכוח בין יוסף ג'בארין (המשותפת) למנסור עבאס (רע״מ) על אופי התמיכה, ומצביעה על ההדרה מצד מחנה השינוי כהבדל המרכזי מול העבר.
המאמר, מאת ד"ר מייסון ארשיד שחאדה, משווה בין תמיכת חד"ש ומד"ע בממשלת רבין ב-1992 לבין האפשרות העכשווית של רשת ביטחון ערבית לממשלה חלופית לנתניהו. הכותבת מתארת את נאומו ההיסטורי של תאופיק זיאד בכנסת ב-13 ביולי 1992, שבו תקף את קווי היסוד של הממשלה אך הכריז על תמיכה מתוך "תקווה". היא מציינת כי חד"ש ומד"ע השלימו גוש חוסם של 61 מנדטים, אך רבין הקים קואליציה עם מרץ וש"ס. התלות נוצרה רק לאחר פרישת ש"ס ב-1993, והמפלגות הערביות אפשרו את אישור הסכם אוסלו. הכותבת בוחנת את הוויכוח הנוכחי בין יוסף ג'בארין, שהבטיח רשת ביטחון, לבין מנסור עבאס, שמבקר את ההצעה כ"אשליות" ודורש שותפות מלאה בקואליציה. ההבדל המרכזי, לטענתה, אינו בצד הערבי אלא בצד הישראלי: בעוד ב-1992 מפלגת העבודה לא התביישה בתמיכה הערבית ומסרה התחייבויות בכתב, היום ההדרה מגיעה מתוך מחנה השינוי עצמו – גולן, ליברמן, בנט ואיזנקוט פוסלים שותפות עם המפלגות הערביות או מציבים תנאים מגבילים. הכותבת קוראת לשני הצדדים להציג תנאים ברורים ולהימנע מבחירה ברע במיעוטו בלבד.