"פה אני זוכרת הכל ושוכחת הכל בו-זמנית"
קורס ליצנות רפואית לאמהות של פצועי צה"ל, שיזמה עמותת "אמא לביאה", מציע תמיכה נפשית והומור. המשתתפות, המתמודדות עם פציעות בניהן, מוצאות נחמה בקבוצה, לומדות מקצוע של נתינה, ומשתפות בכאבן ובתקוותן.
עמותת "אמא לביאה" יזמה קורס ליצנות רפואית לאמהות של פצועי צה"ל, במטרה לספק להן תמיכה נפשית, כלים מקצועיים, ומרחב לצחוק ולהקלה. המפגש השני מתוך 12 מתקיים בבית החולים שערי צדק, והאמהות, חילוניות ודתיות מרחבי הארץ, משתפות בסיפוריהן האישיים. לימור יצחייק, מנחת הקורס, מחלקת אפים אדומים ומנחה את האמהות להציג עצמן. רחל, שבנה נפצע בעזה לפני כשנתיים, מספרת על הקושי לראות את סבלו ועל התמיכה המיוחדת בקבוצה, שבה כולן מבינות זו את זו ללא מילים. עדי מסבירה שהיא זקוקה לצחוק אחרי תקופה ארוכה של הכלה. יעל, שבנה נפצע קשה, מדברת על הבחירה בהודיה על הנס ועל למידת פרופורציות. אודליה בטוחה שתעסוק בליצנות רפואית בעתיד ומספרת על הכוח שבקבוצה, שבה אנחה אחת היא האנחה של כולן. מיכל אסבן, מייסדת העמותה, שבנה יותם נפצע פגיעת ראש קשה במאי 2024, משחזרת את הרגעים הקשים ואת תחושת ההפקרות מצד המדינה. היא הקימה את העמותה כדי לתת כוח לאמהות, שלדבריה נעשות שקופות כשבניהן נפצעים. המפגש מסתיים בתחושת שייכות, חיבור ותקווה, כשהאמהות מעידות שלמדו להיפתח, לשתף, ולאפשר לעצמן ליהנות מהאתנחתה ומהצחוק.