ממפעל לאומי אסטרטגי לכלי פוליטי | אל"מ מיל' אמיר נוי
המאמר בוחן את השינוי במעמד ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ממפעל לאומי שחצה מחנות פוליטיים לכלי המזוהה בעיקר עם מחנה אחד. הכותב, אל"מ (מיל') אמיר נוי, מתאר כיצד ההתיישבות, שהייתה מרכיב מרכזי בציונות העובדת ובבניין המדינה, הפכה לאחר מלחמת ששת הימים ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים למזוהה עם הציונות הדתית וגוש אמונים.
המאמר, מאת אל"מ (מיל') אמיר נוי, בוחן את השינוי ההיסטורי במעמד ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הכותב טוען כי ההתיישבות לא נולדה עם גוש אמונים או הציונות הדתית, אלא הייתה כלי מרכזי של התנועה הציונית כולה מראשיתה, דרך הקיבוצים, המושבים ויישובי "חומה ומגדל". לאחר הקמת המדינה, ההתיישבות שימשה לבניין הארץ, קליטת עלייה, פיתוח הפריפריה וחיזוק הגבולות. נקודת המפנה, לפי המאמר, היא מלחמת ששת הימים ב-1967, שהרחיבה את המרחב שבשליטת ישראל. הכותב מציין כי גם לאחר המלחמה, ההתיישבות בשטחים לא הייתה מזוהה בלעדית עם הימין, כפי שמעידות תוכנית אלון ומסמך גלילי, והקמת יישובים כמו מרום גולן (1967), מבוא חמה (1968) ואל-רום (1971) על ידי תנועת העבודה. השינוי המשמעותי חל לאחר מלחמת יום הכיפורים, בשנים 1973-1974, כאשר מרכז הכובד של ההתיישבות ביהודה ושומרון עבר לגוש אמונים ולציונות הדתית. המאמר מציג פרדוקס: ההתיישבות עצמה לא השתנתה, אך הזהות הפוליטית של המתיישבים השתנתה, והמפעל הלאומי הפך לנושא של מאבק פוליטי ומגזרי. הכותב שואל האם השינוי הוא בהתיישבות או במשמעות הפוליטית שלה, ומה קרה לערך הלאומי של עצם ההתיישבות.