קרא

ד"ר משה אלעד מנתח את יציבות משטרו של אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני) בסוריה. למרות מראית עין של שליטה, מצטברים גורמים מערערים: יחסים רגישים עם הכורדים, כפיית חוקי אסלאם בחלקים מהמדינה, והמחלוקת הפתוחה עם הדרוזים בסווידא. המאמר משווה את המצב להתרעות מודיעיניות ישראליות בעבר, ומזהיר מפני שינוי במאזן הכוחות הפנימי שעלול להוביל לערעור יציבות.

ד"ר משה אלעד מנתח במאמרו את מצב יציבות משטרו של אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני) בסוריה. למרות מראית עין של שליטה, מצטברים גורמים מערערים: היחסים עם הכורדים מחייבים הסדרה רגישה בנושאי ביטחון, שפה ואוטונומיה; בחלקים שונים של המדינה יש נטייה לכפות חוקי אסלאם, דבר המתקבל במורת רוח; והמחלוקת עם הדרוזים בסווידא נותרה פצע פתוח. המאמר מדגיש שכל גורם לבדו אינו מפיל משטר, אך הצטברותם עלולה להיות מסוכנת. אלעד משווה את המצב להתרעות מודיעיניות ישראליות בעבר: האינתיפאדה הראשונה (1987), האינתיפאדה השנייה (2000), מלחמת לבנון השנייה (2006), ו-7 באוקטובר. הוא מזהיר מפני תמונה מטעה של יציבות, ומצביע על ארבעה דברים שיש לחפש: אלטרנטיבה פוליטית מתגבשת, תזוזות במוקדי הכוח, התלכדות קבוצות סביב נוסחה משותפת, ושינוי ביחס הגורמים החיצוניים. נכון לעכשיו, אין הוכחה להפיכה מתקרבת, אך השאלה היא על זרמים תת-קרקעיים.

קרא