ד"ר אלדד שידלובסקי: אחווה ביקורתית – תחושת שייכות כלפי מי שהצביע אחרת

ד״ר אלדד שידלובסקי מציע במאמר דעה מושג של 'אחווה ביקורתית' – אחריות כלפי האחר שאינה מותנית בהסכמה עמו. הוא מסתמך על אבישי מרגלית ועיראן הלפרין, ומבחין בין אחדות כתעמולה לבין אחווה המכירה באנושיותו של היריב הפוליטי, גם כאשר המחלוקת עמוקה.

ד"ר אלדד שידלובסקי מציע במאמר דעה זה מושג של 'אחווה ביקורתית' כחלופה לקריאות הריקות לאחדות בשיח הציבורי הישראלי. הוא מתאר כיצד היריב הפוליטי הופך לאויב וכיצד ביקורת נתפסת כבגידה. שידלובסקי מסתמך על הפילוסוף אבישי מרגלית, שטוען שהקריאה לאחדות מריחה לעתים מקיטש תעמולתי המכסה על אפליה, ועל הפסיכולוג עירן הלפרין, שמתאר מנגנונים של שנאה בין קבוצות. האחווה הביקורתית, לפי שידלובסקי, אינה דורשת הסכמה או אהבה, אלא הכרה באנושיותו של האחר וסירוב להכללות. הוא מדגיש כי אחריות כלפי הזולת קודמת לשייכות, ומצטט את עמנואל לוינס ואת 'הדבר' של אלבר קאמי. שידלובסקי מיישם את הרעיון על אירועי 7 באוקטובר ועל חובת השבת החטופים, וקובע כי המבחן האמיתי הוא תרגום תחושת השותפות למוסדות ולתקציבים.

ד"ר אלדד שידלובסקי: אחווה ביקורתית – תחושת שייכות כלפי מי שהצביע אחרת