ההנצחה היא השליחות העיתונאית שלי - כל אחד ואחת מהם ראויים | משה כהן

משה כהן, כתב מעריב, מתאר את מסעו האישי בסיקור עשרות הלוויות של חללי מלחמת חרבות ברזל ואזרחים שנרצחו, ואת תחושת השליחות העיתונאית שלו בהנצחת זכרם. הוא מספר על הקשר המתמשך עם משפחות שכולות, על פרויקטי הנצחה ברחבי הארץ, ועל האחדות ששררה בתחילת המלחמה מול השסע החברתי ששב לאחר מכן. כהן מדגיש את החובה המוסרית לזכור ולהנציח כל נופל ונרצח, ללא הבדלי פוליטיקה או מגזר.

משה כהן, כתב מעריב, מתאר במאמר אישי את מסעו ככתב המתעד את מורשת הנופלים והנרצחים מאז שבעה באוקטובר. הוא סיקר עשרות הלוויות של חיילים בסדיר ובמילואים ואזרחים, ושומר על קשר עם משפחות שכולות גם שנים לאחר מכן. כהן מדגיש כי ההנצחה היא שליחות עיתונאית בעיניו, וכי הוא רואה בכך את המעט שהוא יכול לעשות למען הזיכרון. הוא מתאר פרויקטי הנצחה ברחבי הארץ, כמו קריאת רחובות וגנים על שם חללים ברמת גן, ספסלי זיכרון, ואתר ההנצחה לנובה. כהן מציין כי בתחילת המלחמה שררה תחושת אחדות בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, אך עם הזמן שב השסע החברתי. עם זאת, הוא מדגיש כי בבתי העלמין טמונים זה לצד זה חללים מכל הקשת הפוליטית, שלחמו יחד. הוא מספר על משפחה שביקשה תחילה פרטיות אך כעבור חודשיים פנתה אליו בבקשה לכתוב על בנה, כדי שילדיה ידעו מי היה דודם. כהן מסיים בקריאה לזכור ולא לשכוח, ולהמשיך ללוות את המשפחות השכולות.

ההנצחה היא השליחות העיתונאית שלי - כל אחד ואחת מהם ראויים | משה כהן