ברכה או קללה: מיהו ביביסט?
מאמר דעה הבוחן את המונח 'ביביסט' ככלי במאבק הפוליטי-חברתי בישראל. הכותב טוען כי התיוג משקף חרדה של אליטה ותיקה ('אחוס"לים') מאובדן כוח, ומשמש להשתקת שיח לגיטימי על חלוקת הכוח בין קבוצות סוציולוגיות, תוך הדגשת היבטים עדתיים ומעמדיים.
מאמר דעה מאת פרופ' משה כהן-אליה, המתפרסם בוואלה! חדשות, בוחן את המונח 'ביביסט' בהקשר הפוליטי-חברתי הישראלי לקראת הבחירות לכנסת ה-26 ב-27 באוקטובר 2026. הכותב טוען כי המונח, המשמש בעיקר את מחנה 'רק לא ביבי', אינו רק תיאור של מצביע לנתניהו אלא הפך לקללה המתייגת קבוצה שלמה ככת עיוורת, פרימיטיבית וחשופה למניפולציה. המאמר מנתח את השימוש במונח כביטוי לחרדה של קבוצה סוציולוגית מסוימת – אותה מכנה הכותב 'אחוס"לים' (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים ולאומיים) – שאיבדה שליטה אלקטורלית אך מחזיקה בעמדות כוח במשפט, באקדמיה ובתקשורת. הכותב מצטט את דברי רזי ברקאי 'המדינה בורחת לי מהידיים' כדוגמה לתחושת אובדן השליטה. המאמר מקשר בין התיוג לבין המאבק על חלוקת הכוח הפוליטי, תוך הדגשת ההיבט העדתי-מעמדי, ומצטט את שאלתה של נוה דרומי האם 'ביביסטים' הם 'הצ'חצ'חים של פעם'. הכותב טוען כי השתקת קולם של מזרחים מסורתיים באמצעות תיוג זה מונעת שיח רציונלי על חלוקת כוח צודקת.