ביבי או אנטי-ביבי: המאבק שממשיך לעצב את הפוליטיקה הישראלית
מאמר פרשנות של משה כהן-אליה במעריב בוחן את המאבק הפוליטי בישראל לקראת בחירות 2026 דרך הפריזמה של הכינוי "ביביסט". הכותב טוען כי התווית משקפת מאבק עמוק יותר על זהות, מעמד ומוקדי כוח בין קבוצות סוציולוגיות בישראל, וכי השיח סביב נתניהו חושף חרדה של האליטה הוותיקה מפני אובדן שליטה.
מאמר פרשנות מאת משה כהן-אליה במעריב, שפורסם ב-22 בספטמבר 2026, בוחן את המאבק הפוליטי בישראל לקראת בחירות 2026 דרך הפריזמה של הכינוי "ביביסט". הכותב טוען כי התווית משקפת גלישה של הוויכוח הפוליטי משאלת התאמתו של נתניהו לראשות הממשלה אל המצביעים עבורו, וכי היא מבטאת חרדה של קבוצה סוציולוגית מסוימת מפני שינוי במבנה הכוח הישראלי. לדבריו, קבוצה זו, שראתה עצמה כיורשת הטבעית של ישראל הממלכתית, המפא"יניקית, המשכילה, החילונית והמערבית, איבדה בהדרגה את השליטה האלקטורלית אך המשיכה להחזיק בעמדות כוח משמעותיות במשפט, באקדמיה, בתקשורת ובפקידות הבכירה. הכותב מציין כי הימין, לדבריו, היה תמים, וכי בגין האמין ש"יש שופטים בישראל" והוביל למינויו של אהרן ברק לבית המשפט העליון. כהן-אליה טוען כי הקבוצות הסוציולוגיות שבימין הפוליטי - המזרחים המסורתיים (המכונים בהכללה "הביביסטים") והסרוגים עם החרדים - אינן מוכנות לקבל זאת יותר ופועלות לפרק את "משפטיזציה של הפוליטיקה". המאמר מצטט את ריאיון רדיו שבו אמר רזי ברקאי כי גם לאחר שנתניהו ילך נישאר עם "בעיית הביביסטים", ותיאר את תחושתו במילים: "המדינה בורחת לי מהידיים". הכותב טוען כי משפט זה משקף את מהות המאבק על שליטה ועל בעלות על המדינה, וכי השתקת קולם של המזרחים המסורתיים תוך תיוגם כ"ביביסטים" אינה מאפשרת שיח על בסיס טיעונים רציונליים.