"בלילה אני נשארת לבד, והמחשבות רודפות אותי. כשאני עולה לישון אני מבקשת מבורא עולם: 'תן לי לחשוב רק על הניסים'"
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, רחל אדרי, גיבורת אופקים שהערימה על מחבלים בביתה במשך 20 שעות, מספרת על האובדן הכבד של בעלה דוד שנפטר ארבעה חודשים אחרי הטבח, על הגעגוע, ההדחקה והלילות הקשים. בריאיון לרגל פרויקט "איפה הם היום" היא משחזרת את רגעי האימה, מספרת על הכוחות ששאבה מהילדים ומבקשת לחשוב רק על הניסים.
שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, רחל אדרי, שהפכה לסמל לאומי של תושייה וגבורה לאחר שהערימה על מחבלים בביתה באופקים במשך כ-20 שעות, חושפת את הצד הטרגי של סיפורה. בריאיון נרחב במסגרת פרויקט "איפה הם היום" של ynet ו"ידיעות אחרונות", היא מספרת על האובדן הכבד של בעלה דוד, שנפטר ארבעה חודשים לאחר האירוע ולא הצליח להשתקם מהטראומה. "דוד היה בהלם", היא נזכרת, ומתארת כיצד המחבלים שמו לו אקדח על הראש ואמרו לו שעד הבוקר לא יחיה. רחל מתארת את הלילות הקשים שבהם היא נשארת לבד, את הגעגועים העזים לדוד שהיה "שותף לחיים", ואת ההדחקה כדרך התמודדות. היא חוזרת שוב ושוב על המילה "ניסים" ומספרת שבכל לילה היא מבקשת מבורא עולם לחשוב רק עליהם. לצד הכאב, היא משחזרת את רגעי האימה בבית, כולל הרגע שבו יצאה לראות את בנה אביתר, שוטר שהיה בין הכוחות מחוץ לבית, כשרימון מחובר אליה. היא מדברת על הכוחות הפנימיים שסייעו לה לשרוד, על ההומור שעטף את סיפורה, ועל הכעס על המחדל שהיא שומרת ברובו בפנים.