כשנתניהו מגיע ל-19 שנים בתפקיד, ישראל חייבת להתמודד עם הטיעון להגבלת כהונה - מאמר מערכת

כשבנימין נתניהו מציין 19 שנים מצטברות כראש ממשלה, מאמר מערכת זה טוען שישראל חייבת לשקול ברצינות אימוץ הגבלת כהונה. הוא ממסגר את הדיון סביב בריאות דמוקרטית, ומציין שכהונה ארוכה עלולה ליצור תחושת זכאות ולטשטש את הגבול בין מנהיג למדינה. המאמר מצטט תקדים אמריקאי ורפורמות הונגריות אחרונות, תוך הכרה במניעים הפוליטיים של מפלגות האופוזיציה. הוא מסיק שנטל ההוכחה כעת מוטל על המתנגדים להגבלות.

ביום שני, ראש הממשלה בנימין נתניהו ציין 19 שנים מלאות כראש ממשלת ישראל, בשלוש כהונות לא רצופות: 1996 עד 1999, 2009 עד 2021, ומדצמבר 2022 ועד היום. מאמר מערכת זה טוען שאבן דרך זו מאלצת את ישראל להתמודד עם השאלה האם הגבלת כהונה נחוצה לבריאות דמוקרטית. המאמר מכיר בכך שאריכות הימים של נתניהו היא הישג פוליטי מרשים, אך שואל האם בריא שמנהיג אחד יישאר בתפקיד כל כך הרבה זמן. הוא מציין שדמוקרטיות מציבות מגבלות על שלטון הרוב לא כדי לסכל את רצון העם אלא כדי לשמר את המערכת שדרכה הוא בא לידי ביטוי. המאמר מצטט את התיקון ה-22 לחוקה האמריקאית, שאושרר לאחר כהונתו בת 12 השנים של פרנקלין דלאנו רוזוולט, ואת התיקון החוקתי האחרון בהונגריה המגביל את כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים בעקבות כהונתו בת 16 השנים של ויקטור אורבן. הוא מציין שארבע מפלגות אופוזיציה — ביחד, ישר!, הדמוקרטים, וישראל ביתנו — תמכו כולן בהגבלת כהונת ראש הממשלה, אם כי לא הסכימו על נוסחה. המאמר טוען שכהונה ארוכה עלולה ליצור תחושת זכאות ולטפח תפיסה שאדם אחד הוא בלתי ניתן להחלפה, תוך טשטוש ההבחנה הדמוקרטית בין המנהיג למדינה. הוא גם טוען שהגבלת כהונה תאלץ מפלגות לטפח מנהיגות חדשה ויכולה לשמש כשסתום לחץ דמוקרטי, ולהרגיע את המתנגדים לממשלה שהתחדשות בצמרת תגיע במרווח ידוע.