עאישה.. הגיעה לעזה כאורחת, והמלחמה כלאה אותה בין אובדן, מחלה ופחד

סיפורה של חאג'ה עאישה אום מוחמד (בת 50) שהגיעה מירדן לבקר קרובי משפחה של בעלה בעזה, והמלחמה כלאה אותה. היא איבדה את בעלה טאהא מירי הכיבוש בדצמבר 2024, ואז את בנה מוחמד בספטמבר 2025 בזמן שחיפש אוכל. היא חלתה בלוקמיה, סוכרת ואובדן ראייה. בנה אחמד נפגע מרסיס בראש שגרם לשיתוק צד. היא גרה באוהל במחנה ארביקאן, ומתמודדת עם מכשולי נסיעה לטיפול בשל היעדר תעודת זהות רשמית.

סיפורה של חאג'ה עאישה אום מוחמד, בת 50, שהגיעה מירדן לבקר קרובי משפחה של בעלה ממשפחת ריחאן בעזה, ומלחמת ההשמדה כלאה אותה, והפכה את הביקור הקצר לשנים של עקירה, אובדן ומחלה. הסבל החל בג'באליה שבצפון רצועת עזה, שם הופצץ בית המשפחה ואילץ אותם לברוח לחאן יונס. ב-3 בדצמבר 2024, ירה הכיבוש בבעלה טאהא בראשו והרג אותו מיד. לאחר הפסקת האש, היא חזרה למחנה חלאווה בג'באליה, אך ב-18 ביוני 2025, רחפן קוואד קופטר ישראלי ירה באופן אקראי במחנה, ופגע בבנה אחמד (בן 12) בראשו עם רסיס שגרם לשיתוק צד אורכי; הרסיס נתקע במקום רגיש שרופאים מסרבים לנתח. המשפחה ברחה לסביבת בית החולים שיפא לארבעה חודשים, וסבלה מעוני ורעב. בנה מוחמד יצא לחפש אוכל ממטבח תמחוי באזור הנמל, אך נהרג ב-21 בספטמבר 2025 לאחר שנפגע מטיל ששרף את גופו. עאישה חלתה בלוקמיה לאחר מות בעלה, ואז בסוכרת ואובדן ראייה לאחר מות מוחמד. היא גרה כיום במחנה ארביקאן ליד הקו הצהוב של הכיבוש, והיא ובנה אחמד זקוקים להפניה רפואית לטיפול מחוץ לעזה, אך היעדר תעודת זהות רשמית והסתמכות על תעודה מזהה מונעים מהם להשלים את הליכי הנסיעה, שכן ישראל מגבילה נסיעת חולים ופצועים.