למה הודו וישראל עדיין זקוקות להסכם כלכלי - דעה
להודו וישראל יש שותפות אסטרטגית חזקה אך הסחר בסחורות עומד על 3.93 מיליארד דולר בלבד, והמשא ומתן על הסכם סחר חופשי נותר לא גמור. המאמר טוען שלמרות האמון הפוליטי, סדרי העדיפויות הכלכליים שונים: ישראל מבקשת גישה לשוק, הודו רוצה השקעות והעברות טכנולוגיה. לקחים מהסכמי הודו עם האיחוד האירופי וניו זילנד מצביעים על גישה מדורגת המטפלת בחסמים רגולטוריים.
הודו וישראל בנו שותפות אסטרטגית חזקה, אך היחסים הכלכליים שלהן מפגרים מאחור. הסחר בסחורות הגיע לכ-3.93 מיליארד דולר בשנת הכספים 2025-26, והמשא ומתן על הסכם סחר חופשי נותר לא גמור. המאמר טוען שלמרות האמון הפוליטי, לשתי המדינות יש סדרי עדיפויות כלכליים שונים: ישראל מבקשת גישה לשוק לאחת הכלכלות הצומחות בעולם, בעוד הודו רוצה השקעות, העברות טכנולוגיה ותמיכה בייצור מקומי. הודו השיגה לאחרונה הסכמי סחר עם בריטניה, ניו זילנד והאיחוד האירופי, וכלכלתה צפויה לצמוח ב-7.1% ב-2026-27. המחברים מציעים שישראל צריכה להתמקד בחוזקותיה בניהול מים, טכנולוגיה חקלאית, ציוד רפואי וייצור מתקדם, וכי הסכם מוצלח חייב לטפל בחסמים רגולטוריים ולכלול הפחתות מכס מדורגות. הסכם השקעות דו-צדדי שנחתם ב-2025 ונכנס לתוקף ביולי 2026 מספק בסיס, אך הסכם הסחר החופשי נותר חמקמק.