מי כותב את הקוד של העולם החדש? - דעה
ד"ר אמיר קרמיץ טוען שקוד תוכנה הפך לתשתית אסטרטגית השולטת בפיננסים, אנרגיה, ביטחון ובינה מלאכותית. שאלת הביטחון המרכזית אינה עוד מי יכול לכתוב קוד, אלא מי שולט בו ואילו ערכים מוטמעים בו. המאמר בוחן את התחרות הגיאופוליטית על מוליכים למחצה, תשתיות ענן ומודלי AI, ואת הפרדוקס שחברות פתוחות מתמודדות איתו בין חדשנות לביטחון.
ד"ר אמיר קרמיץ טוען שקוד תוכנה התפתח משפה טכנית לארכיטקטורה אסטרטגית השולטת במערכות פיננסיות, רשתות אנרגיה, תקשורת, פלטפורמות מודיעין, לוויינים, נשק אוטונומי ובינה מלאכותית. שאלת הביטחון המגדירה של העידן אינה עוד מי יכול לכתוב קוד, אלא מי שולט בו ואילו ערכים מוטמעים בו. המאמר עוקב אחר ההתפתחות ההיסטורית של המחשוב מאוניברסיטאות אמריקאיות ותוכניות ביטחון, ומציין שכוחו בא מקליטת כישרונות גלובליים. הוא מזהה את סין, ישראל, איראן וצפון קוריאה כמרכזים משמעותיים של כוח סייבר. קרמיץ מדגיש שלקוד אין אתניות, אך הוא אינו ניטרלי אסטרטגית — הסביבה המוסדית סביב המהנדס קובעת את תוצאות הביטחון. המאמר מצטט את אסטרטגיית הברית הדיגיטלית של נאט"ו מינואר 2026, המציבה תשתית דיגיטלית מאובטחת ו-AI במרכז עמדת ההגנה העתידית, ואת הערכת האיומים השנתית של קהילת המודיעין האמריקאית לשנת 2026, המפרטת איומי סייבר מגורמים ממלכתיים ולא-ממלכתיים. האסטרטגיה הלאומית של ישראל לסייבר מוצגת כמודל של הגנה דיגיטלית מתואמת. המאמר מסיק שהתשובה המערבית טמונה במערכות מהימנות, ניתנות לביקורת ופיקוח אנושי, תוך אזהרה מפני ערבוב ביטחון עם אתניות.