לאן נעלם שמעון פרס?
מאמר דעה הבוחן את היעדרותו של שמעון פרס מהשיח הציבורי הישראלי עשור לאחר מותו, תוך השוואה לדמויות היסטוריות אחרות. הכותב טוען שבעת מלחמה, ישראל חסרה מדינאי בעל חזון המשלב ביטחון ומדיניות כמו פרס, ומצביע על הצורך בחתירה לשלום לצד עוצמה צבאית.
מאמר דעה מאת אבי שילון בוחן את היעדרותו הכמעט מוחלטת של שמעון פרס מהשיח הציבורי הישראלי, עשור לאחר מותו. הכותב משווה את גורלו של פרס לדמויות היסטוריות אחרות: מנחם בגין הפך לחביב המחנה הליברלי בזכות תמיכתו במערכת משפט עצמאית; דוד בן-גוריון הפך לחביב הימין בשל מנהיגותו במלחמה, תוך התעלמות מתמיכתו בחלוקת הארץ; ויצחק רבין מוזכר בהקשרים מפולגים של הסכמי אוסלו. לעומתם, פרס, שתרם להקמת התעשיות הביטחוניות, הכור בדימונה ולהצלת הכלכלה בשנות השמונים, כמעט נשכח. הכותב טוען שעל רקע שלוש שנים לשבעה באוקטובר, פרס חסר בעיקר בחתירתו לשלום ובהפחת תקווה. הוא מבקר את גישתו של נתניהו, שכינה את המלחמה "לשנות את פני המזרח התיכון" כתמונת ראי כוחנית לחזון "המזרח התיכון החדש" של פרס. המאמר קובע שאי אפשר לשנות את פני המזרח התיכון רק בכוח, וישראל צריכה לחתור להסכמים עם הפלסטינים, לקדם את תוכנית טראמפ בעזה, ולהרחיב הסכמים לסוריה, לבנון וסעודיה. הכותב מסכם שלישראל אין כיום מדינאי בעל יכולת וחזון כמו פרס, שידע לשלב בין עשייה ביטחונית למדינית ולדבר על כך בשפה שנוגעת בבני אדם בכל העולם.