כשהמשא ומתן הוא המטרה, ולא האמצעי
דורון הדר מנתח את המגעים המתחדשים בין איראן לארה״ב לאחר בחירות האמצע, ומבחין בין משא ומתן אינסטרומנטלי, שמטרתו הסכם, לבין משא ומתן אקספרסיבי, שבו התועלת היא עצם קיום התהליך. הוא שואל האם שתי המדינות מנהלות משא ומתן כדי להגיע לאותו יעד.
דורון הדר, לשעבר מפקד צוות המשא ומתן המטכ"לי של צה"ל, מנתח את המגעים המתחדשים בין איראן לארצות הברית לאחר בחירות האמצע בארה"ב. הוא מבחין בין שני סוגי מוטיבציה לניהול משא ומתן: אינסטרומנטלי, שמטרתו השגת הסכם מוגדר, ואקספרסיבי, שבו התועלת טמונה בעצם קיום התהליך – משיכת זמן, התשת היריב, יצירת לגיטימציה בינלאומית. הפערים בין הצדדים נותרים משמעותיים: וושינגטון דורשת התקדמות בסוגיית הגרעין ופתיחת מצר הורמוז, ואילו טהרן מתנה את המשך התהליך בהסרת סנקציות ושחרור נכסים מוקפאים. הדר טוען כי ייתכן שאיראן רואה בזמן נכס אסטרטגי, וכי עצם הישיבה מול המעצמה האמריקאית מהווה הישג מדיני. הוא מזהיר כי אם ארה"ב מודדת הצלחה בהתקדמות לעסקה ואיראן מודדת אותה במשך הזמן שהרוויחה, שני הצדדים משחקים בשני משחקים שונים.