כשהבלתי אפשרי הפך לאפשרי: נשות קירגיזסטן והשינוי הסובייטי
הסופר הישאם רוחאנה מהרהר בסיפורה של המנתחת הקירגיזית קקיש ריסקולובה, האישה הראשונה שהייתה מנתחת במרכז אסיה, כפתח לדיון בתפקידה של המדינה הסובייטית בבניית מוסדות חינוך ובריאות שאפשרו לנשים מרקע כפרי עני להפוך לרופאות ומדעניות, תוך הכרה בסתירות של הפרויקט הסובייטי אך אישור שאמנציפציה חומרית אמיתית התרחשה.
במאמרו בעיתון אל-איתיחאד, הסופר הישאם רוחאנה מהרהר בסיפורה של המנתחת הקירגיזית קקיש ריסקולובה (1918-?), האישה הראשונה שהייתה מנתחת במרכז אסיה, כפתח לדיון רחב יותר על תפקידה של המדינה הסובייטית באמנציפציה של נשים במרכז אסיה. הסופר מתאר כיצד ריסקולובה, שגדלה יתומה בחברה כפרית, הצליחה להפוך למנתחת הודות למוסדות המדינה הסובייטית: פנימיות, חינוך חינם, אוניברסיטאות, בתי חולים ציבוריים ומלגות לימודים מתקדמים. הוא טוען שסיפורה אינו רק הצלחה אישית, אלא עדות לכך ששוויון אמיתי דורש בניית תנאים חומריים, לא רק חקיקה. המאמר מזכיר גם נשים אחרות כמו פטימה נורגזייבה, שרת הבריאות הקירגיזית הראשונה, זוראקן קיינזרובה, גיבורת העבודה הסוציאליסטית, ואורקויה סאלייבה, שנרצחה ב-1934 בשל פעילותה. המאמר מכיר בסתירות של הפרויקט הסובייטי: אופיו מלמעלה למטה והכפייתי, והמשך האפליה הגברית, אך מאשר שאמנציפציה חומרית אמיתית אכן התרחשה.