מה הבינו רעמסס והחיתים לפני 3,000 שנה על לוח חרס, שאירופה עדיין לא מצליחה ליישם | אלמוג חזז

טור דעה המשווה בין הסכם השלום החתי-מצרי מלפני 3,000 שנה, שקבע עקרונות של החזרת פליטים לצד הגנה עליהם, לבין משבר ההגירה באירופה של 2026. הכותב טוען שאירופה יודעת להחליט על מדיניות הגירה אך מתקשה לאכוף אותה, כשהוא מצטט שיעור החזרה של 28% בלבד באיחוד האירופי ב-2025 ואת משבר סאוטה כעדות לתלותה של אירופה במדינות שכנות.

טור דעה מאת אלמוג חזז במעריב משווה בין הסכם השלום בין רעמסס השני לחתושילי השלישי, שנחתם לפני כ-3,000 שנה, לבין מדיניות ההגירה של אירופה ב-2026. הכותב מצטט שבר לוח חרס שנמצא בחפירות חתושה, ובו קטע מההסכם העוסק באנשים שנמלטו בין מצרים לאימפריה החתית. ההסכם קבע עיקרון כפול: חובה להחזיר נמלטים למדינתם, אך לצד זאת איסור לפגוע בהם לאחר ההחזרה. הכותב טוען שאירופה של היום, על אף כל הכלים הטכנולוגיים והמשפטיים שברשותה, מתקשה ליישם עיקרון דומה. הוא מצטט נתון של הנציבות האירופית, לפיו שיעור ההחזרה באיחוד עמד על כ-28% בלבד ב-2025, השנה הגבוהה ביותר בעשור. הכותב מתייחס למשבר סאוטה במאי 2021 וביולי 2026 כדוגמה לתלותה של אירופה בשיתוף פעולה של מדינות שכנות, וכיצד תלות זו הופכת את ההגירה לקלף מיקוח פוליטי. המסקנה: אירופה יודעת להחליט על מדיניות הגירה אך לא תמיד יודעת לבצע אותה.