“אנחנו בוכים ושרים, ואנחנו יחד, כמו שהן היו יחד"

ראיון עם אמותיהן של רוני אשל ויעל לייבושור, תצפיתניות שנפלו בנחל עוז, לקראת פסטיבל TEA TIME השלישי לזכרן. הן מתארות את הכאב, הגעגוע, ההתמודדות עם הדיכאון, ואת הפסטיבל כרגע של לגיטימציה לשמחה ולזיכרון משותף.

שרון אשל, אמה של רוני אשל ז"ל, וגילי לייבושור, אמה של יעל לייבושור ז"ל, מתראיינות לרגל פסטיבל TEA TIME השלישי לזכר 18 התצפיתניות והסמב"ציות שנפלו בנחל עוז. הפסטיבל נולד מתוך טקס שישי שהבנות יצרו לעצמן, שכלל בישול ומוזיקה. אשל מתארת את הדיאלוג הפנימי שלה עם השמחה, את הדיכאון הקשה שאליו נפלה, ואת התקשורים עם רוני שנותנים לה כוחות. לייבושור מדברת על הפחד מטשטוש הזיכרון ועל העמותה "הקול שלהן", שמטרתה להמשיך להשמיע את קול התצפיתניות שהתריעו ולא הקשיבו להן. הפסטיבל, שיתקיים ארבעה ימים לפני הבחירות, אינו נוגע בפוליטיקה ומוגדר כקול משותף של עם שיודע להיות יחד.

“אנחנו בוכים ושרים, ואנחנו יחד, כמו שהן היו יחד"