מצביעים ברגליים
טור אישי של כותב ימין על פסטיבל אינדינגב, שבו אלפי צעירים שרו 'שיר לשלום' בלופים. הכותב מנתח את משמעות השיר, הכמיהה לשלום ביהדות, ומשווה את החיים בישראל למרוץ הבקיארד אולטרה כסמל לחוסן.
טור אישי של כותב המגדיר עצמו כאיש ימין, העוסק בפסטיבל אינדינגב שהתקיים בנגב המערבי. הכותב מתאר את מראות אלפי הצעירים שרים ורוקדים ל'שיר לשלום' בלופים במשך כשעה וחצי, ומנתח את משמעות השיר מאז 1969, דרך רצח רבין, ועד לימינו ערב הבחירות. הוא טוען שהכמיהה לשלום היא חלק מה-DNA היהודי, ומצטט את חז"ל על השלום ככלי המחזיק ברכה. במקביל, הכותב משווה את החיים בישראל למרוץ הבקיארד אולטרה, שבו רצים מקיפים מסלול של 6.7 ק"מ בכל שעה עד שנשאר אחרון, ורואה בכך סמל לחוסן הישראלי ולמרדף האינסופי. הטור מסתיים בשאלה רטורית: 'אולי אפשר אחרת?'.