צועקים סליחות בבוקר, עושים קמפיין מלוכלך בערב
מנחם הורוביץ תוקף בטור דעה את הסתירה בין התנהלותם של דמויות דתיות בימי הסליחות, שם הן מתוודות על חטאי דיבור, לבין התבטאויותיהן הקיצוניות והמכפישות בקמפיין הבחירות. הוא מצטט נאצות כלפי הרמטכ"ל, מפקד פיקוד המרכז והיועמ"שית, ותוהה כיצד אנשים אדוקים במצוות משחררים רסן דווקא בעשרת ימי תשובה. הורוביץ קורא להפנים שטומאת שפתיים אינה פחות חמורה מחילול שבת.
מנחם הורוביץ כותב טור דעה נוקב על הסתירה הבוטה בין התנהלותם של דמויות דתיות בימי הסליחות, שם הן מתוודות על חטאי דיבור, לבין התבטאויותיהן הקיצוניות והמכפישות במסגרת קמפיין הבחירות. הוא מצטט נאצות כלפי הרמטכ"ל, מפקד פיקוד המרכז והיועמ"שית, שהגיעו מאנשים חובשי כיפה הרואים עצמם כמנהיגים דתיים. הורוביץ תוהה כיצד אדם אדוק במצוות, שמקפיד על קלה כחמורה, מתבטא בארסיות דווקא בתקופה שבה הוא מצווה לבחון את עצמו רגע לפני יום הדין. הוא מתאר כיצד אותם אנשים משכימים לסליחות, אומרים "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי" ו"טפלנו שקר" ו"נאצנו", ואז ממשיכים לתפילת שחרית, אך מיד לאחר מכן אין גבול למילים. הורוביץ מדגיש כי המושג "טומאת שפתיים" מייצג תפיסת עולם יהודית עמוקה, שבה דיבור אינו רק תוצר לוואי של מחשבה אלא מעשה שמעצב מציאות. הוא קורא למנהיגים הדתיים להפנים שאם הם באמת מאמינים בחשבונות שמיים בימים הנוראים, עליהם לחשוש מהנזק שנגרם בדיבור, שאינו נופל מנזק שנעשה במעשה.