אין טיהור אתני בישראל ובגדה המערבית - זו הסיבה - דעה
מאמר דעה מאת איתמר מרקוס טוען שהאשמות בטיהור אתני ישראלי מופרכות על ידי נתוני אוכלוסייה פלסטינית המראים גידול של 445% באוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון מאז 1967. הוא משווה זאת לירידות אוכלוסייה תחת השלטון הירדני ובשטחי הרשות הפלסטינית, במיוחד בקרב נוצרים בבית לחם. המאמר משתמש בסטטיסטיקות של הרשות הפלסטינית עצמה כדי להציג את ההאשמה כמדיניות כושלת, תוך שימוש בסרקזם כדי לרמוז שישראל צריכה ללמוד מהיחס הפלסטיני לנוצרים.
מאמר דעה מאת איתמר מרקוס, מנהל ארגון Palestinian Media Watch, טוען שהאשמות בטיהור אתני ישראלי נגד פלסטינים מופרכות על ידי נתונים דמוגרפיים מהלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה. המאמר מדגיש שהאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון גדלה ב-445% מאז 1967, מ-1.36 מיליון ל-7.41 מיליון, תחת הממשל הישראלי. הוא משווה זאת לירידה של 4.2% תחת השלטון הירדני (1948-1967) ומציין שהתקופה היחידה של ירידת אוכלוסייה הייתה תחת ירדן. המאמר משווה עוד גידול זה למדינות אחרות: גרמניה 7.7% ובריטניה 25% באותה תקופה, ואפילו מדינות ערב שכנות כמו לבנון (164%) וסוריה (281%). המחבר מייחס גידול זה לשיפורים ישראלים בתחום הבריאות, שהפחיתו את תמותת התינוקות מ-152/1000 ל-29/1000 והעלו את תוחלת החיים מ-48 ל-72 שנים, כמו גם התקדמות חקלאית. לאחר מכן המאמר עובר לטעון שאם לישראל הייתה מדיניות טיהור אתני, היא נכשלה, ומציע בסרקזם שישראל צריכה ללמוד מהיחס של הרשות הפלסטינית לנוצרים: ירידה של 66% באוכלוסייה הנוצרית בעזה (1990-2005) וירידה מ-50% לפחות מ-10% בבית לחם מאז 1994. המסגור מסתמך על סרקזם והשוואת נתונים סלקטיבית כדי להפוך את האשמת הטיהור האתני.