הסטנדרט הכפול של האו"ם כלפי ישראל חושף את פשיטת הרגל המוסרית שלו - דעה

המאמר טוען כי האומות המאוחדות מפעיל סטנדרט כפול כלפי ישראל, תוך שימוש במוסדותיו כדי לסטיגמטיזציה של המדינה היהודית תוך כישלון להתמודד עם הפרות זכויות אדם אמיתיות של מדינות אחרות. הוא מצטט את הרחבת מאגר הנתונים של האו"ם של חברות הקשורות להתנחלויות ישראליות, את סעיף הקבע בסדר היום על ישראל במועצת זכויות האדם, ואת החלטת העצרת הכללית מ-2024 הדורשת סיום נוכחות ישראל בשטחים. המחבר משווה זאת לחוסר המעש של האו"ם כלפי רוסיה, סין, איראן ורצח העם בעבר ברואנדה ודארפור. היצירה גם מבקרת מנהיגים אירופיים—מקרון, סאנצ'ס, סטארמר—על צביעותם, ומציינת חרמות על ישראל באירוויזיון. היא קוראת לישראל לחשוף את ההטיה המערכתית הזו.

המאמר טוען כי האומות המאוחדות מפעיל סטנדרט כפול שיטתי כלפי ישראל, תוך שימוש במוסדותיו כדי לסטיגמטיזציה של המדינה היהודית תוך כישלון להתמודד עם הפרות זכויות אדם אמיתיות של מדינות אחרות. הוא מצטט את הרחבת מאגר הנתונים של האו"ם של חברות הקשורות להתנחלויות בגדה המערבית, הכולל כעת 214 חברות, ומציין כי הדבר מספק תחמושת לקמפיינים של חרם. המחבר מצביע על סעיף 7 בסדר היום של מועצת זכויות האדם של האו"ם, השומר דיון קבוע בלעדית לישראל ולשטחים הפלסטיניים, ועל החלטת העצרת הכללית מ-2024 הדורשת מישראל לסיים את נוכחותה בשטחים תוך שנה. היצירה משווה זאת לחוסר האונים של האו"ם מול דיקטטורות, ומציינת כי רוסיה וסין מחזיקות במושבים קבועים במועצת הביטחון למרות רקורד זכויות האדם שלהן. היא נזכרת בהחלטת 1975 המכריזה על ציונות כצורה של גזענות, שבוטלה ב-1991, ומבקרת מנהיגים אירופיים—מקרון, סאנצ'ס, סטארמר—על צביעות בביקורתם על ישראל. המחבר גם מציין חרמות על ישראל בתחרות האירוויזיון 2026 וקורא לישראל לחשוף את ההטיה המערכתית הזו.

הסטנדרט הכפול של האו"ם כלפי ישראל חושף את פשיטת הרגל המוסרית שלו - דעה