ועדת המעקב העליונה של 48: האם תחזור כנציגה מחבקת להמונים?
ניתוח של תפקידה של ועדת המעקב העליונה להמונים הערביים בתוך פלסטין לאחר יותר מארבעה עשורים מאז הקמתה, והערכה של יכולתה לייצג את החברה הערבית לאור התמורות הפוליטיות והלחצים הגוברים, תוך העלאת שאלות לגבי המבנה שלה ויחסיה עם ההמונים.
ניתוח הסוקר את דרכה של ועדת המעקב העליונה להמונים הערביים בתוך פלסטין מאז הקמתה בשנת 1982 כמסגרת מאחדת להתמודדות עם מדיניות גזענית. המאמר דן בתפקידים שמילאה הוועדה, מארגון הפגנות נגד חוק הלאום, הריסת בתים והמלחמה בעזה, ועד לתיאום בין הכוחות הפוליטיים למרות השוני בהכוונותיהם. עם זאת, המאמר מציין שתוצאות המלחמה בעזה חשפו את יכולתה המוגבלת של הוועדה לפעול תחת מגבלות פוליטיות וביטחוניות, שכן חופש ההפגנה הוגבל ופעילויות מחאה נאסרו. המאמר מעלה גם גורמים פנימיים הראויים לדיון, ובהם שליטת השיקולים המפלגתיים, הפער בין הרטוריקה למנגנוני הפעולה, ודרך בחירת יושב ראש הוועדה. הוא מסיק שעוצמת הוועדה נמדדת לא רק ביכולתה להוציא הודעות, אלא ביכולתה לאחד צדדים שונים סביב סוגיות משותפות, ומציע בחירות ישירות לנשיאות הוועדה והרחבת בסיס הייצוג שלה.