סטירת הלחי המצלצלת שישראל חטפה לא הסתיימה ב-7 באוקטובר
מאמר פרשנות מאת שמעון רפאלי הטוען כי הלקח המרכזי של 7 באוקטובר הוא שהציונות נותרה תשובה הכרחית לשאלת הקיום היהודי. המאמר בוחן את כישלון 'העולם הנאור', האוניברסיטאות, התקשורת והמוסדות הבינלאומיים במבחן המוסרי לאחר הטבח, ומזהיר מפני אשליית ההשתלבות והתלות בחסדי אחרים. רפאלי מדגיש את הצורך בכוח יהודי עצמאי ובאחדות פנימית מול אויב שאינו מבדיל בין ישראלים.
מאמר פרשנות מאת שמעון רפאלי, המתפרסם בערוץ 14, טוען כי הלקח המרכזי של טבח 7 באוקטובר 2023 אינו מוגבל לאותו יום, אלא מהווה תזכורת מחודשת לצורך הציוני הבסיסי במדינה יהודית עצמאית ובעלת כוח מגן. המאמר סוקר את תגובות 'העולם הנאור' לאחר המתקפה, ומצביע על כישלון האוניברסיטאות היוקרתיות, התקשורת הבינלאומית והמוסדות הבינלאומיים כגון האו"ם ובתי הדין בהאג, שלדבריו הפגינו סטנדרט כפול מוסרי כלפי ישראל. רפאלי מנתח את האנטישמיות החדשה של המאה ה-21, המתחפשת לשפה של אנטי-קולוניאליזם וזכויות אדם, ומזהיר מפני האשליה שהבעיה היהודית נפתרה עם הצלחתה של ישראל. הוא מדגיש את ההבדל ההיסטורי בין פרעות קישינב, בהן ליהודים לא היה כוח מגן, לבין 7 באוקטובר, בו למרות הכישלון המודיעיני, קמה מדינה יהודית שהשיבה מלחמה. המסקנה המרכזית היא שישראל זקוקה לבריתות, אך לא יכולה למסור לאחרים את האחריות לקיומה, וכי הזהות היהודית והגורל המשותף מחייבים אחדות פנימית.