העקביות היחידה ב'הכללה' התרבותית היא ההדרה של התרבות היהודית - דעה

מאמר דעה טוען שתעשיית הבידור מיישמת סטנדרט כפול להכללה, תוך הדרה של יהודים וישראלים. מצטט את התנצלות אדידס על הצגת הקטוע הרגל הישראלי שביטון, הופעת הקונצרט הפוליטי החד-צדדי של מקלמור, וטענת סוזן סרנדון ש'ציונים' אחראים להחרמתה. טוען שעקרונות ההכללה קורסים תחת לחץ BDS ושהעקביות היחידה של התעשייה היא הדרת הזהות היהודית.

מאמר דעה מאת שרה הילדרדינג טוען שמחויבות תעשיית הבידור להכללה מדירה באופן עקבי זהות יהודית וישראלית. הקטע נפתח בהתנצלות אדידס על הצגת הקטוע הרגל הישראלי שביטון, חייל צה"ל לשעבר שאיבד את רגלו במבצע שומר החומות, בקמפיין לקידום שירות נעל אחת לקטועי רגל. השחקן חאבייר ברדם הגביר שפה המקשרת את שביטון ל'רוצחי ילדים', מה שהוביל להתנצלות אדידס. הכותבת מציינת שמייסד אדידס, עדי דאסלר, היה חבר במפלגה הנאצית, וטוענת שהחברה צריכה להבין את ההשלכות של החלטה שזהויות מסוימות ראויות פחות לייצוג. לאחר מכן המאמר דן במקלמור שהשתמש בקונצרט של אד שירן כדי לקרוא ל'פלסטין חופשית' ולהאשים את ישראל ברצח עם, מבלי להכיר בטבח 7 באוקטובר במאות אנשים בפסטיבל מוזיקה. מסינה טורינג גרופ אישרה מאוחר יותר שמקלמור לא יופיע בתאריכי הסיבוב הנותרים לאחר שמקומות סירבו לארח אותו. לבסוף, המאמר מתייחס לתלונת סוזן סרנדון על 'החרמה' בהוליווד בפסטיבל הסרטים של ונציה, שם האשימה 'ציונים' בהדרתה מהתעשייה. הכותבת מציינת שסרנדון התנצלה בעבר על שאמרה שיהודים מפוחדים מקבלים 'טעימה' מחוויית המוסלמים באמריקה. המאמר טוען שעקרונות הכללה הדורשים אישור BDS אינם עקרונות אלא מיתוג.